אליסה בארץ הפלאות

אני רוצה לבכות, בטני גועשת.
את חסרה, אתה חסר, הכול חסר רגש.
לא יכולה להבין המ קורה מסביב,
כבולה לקירות בתוך כלוב ציפורים.
עיינים גדולות חוקרות מסביב,
מה אני עושה, והאם זה מגניב?
האם עיינים, אתן אמורות לקבל-
פיג'מת ארנבים וגוף רזה כמו מקל.
למה הכול חייב לפי החוק שלכם, עיינים!
למה אני לא יכולה, לברוח מהכלוב-
ביינתיים. הכול שחור, אבל יש דרך יציאה!
אני לא מבינה,
אני לא מבינה!!

אליסה, אני כבולה, הצילו!
אין זחל או כובען שאותי יצילו,
ארץ הפלאות שלי נורא מציאותית,
אין לי אפשרות לחצות ת'כביש בלי להפסיד.
למה כול השיגעון פתאום הוא הגיון?
המלכה האדומה, שיחקה קרוקט בארמון.
אליסה תעזרי לי, כבר אין כמה לעשות!
השיגעון הזה שובר לנו את המראות.

הכלוב הזה קטן מידי בשביל שנינו, עיינים.
אבל אתן מבחוץ, לא נכנסות,
בינתיים. אני צריכה לשבת ולסבול אתכן בשקט,
בעוד אתן גורמות לי אימה מחודשת.
אני צריכה להנהן עם כול מיצמוץ שלכן,
צריכה להאמין לכול שקר מעצבן,
להרים את עצמי על ה-רגליים,
כאילו יש בי כוח, כאילו אני חזקה
ואין תקווה. ואין רצון. אני כבולה.
אני חסרת כוחות, אין מה לעשות.
בחשיכה, יש, דרך יציאה,
אבל אני לא מבינה!
בכלל בכלל אל מבינה!

אליסה, אני כבולה, הצילו!
אין זחל או כובען שאותי יצילו,
ארץ הפלאות שלי נורא מציאותית,
אין לי אפשרות לחצות ת'כביש בלי להפסיד.
למה כול השיגעון פתאום הוא הגיון?
המלכה האדומה, שיחקה קרוקט בארמון.
אליסה תעזרי לי, כבר אין כמה לעשות!
השיגעון הזה שובר לנו את המראות.

אליסה, אני כבולה, הצילו!
הזחל והכובען אותי לא יצילו
הם ברחו ממזמן מארץ הפלאות,
יצרו להם אחרת, כי אין מה לעשות.
נשארתי לבד, בארץ משלי,
מחכה למראה- שתציל אותי.