הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 15-

-פרק 15-

"פאק" מלמלתי
"אופיר לכי תביאי מהר כוס מים" אמרתי לאופיר והיא הלכה להביא כוס מים. אופיר חזרה עם המים ושפכתי אותם על ליאל היא קמה והשתעלה, שהיא סיימה להשתעל היא קמה ובאה אלי היא התחילה להרביץ לי, התחלתי לצאת מהחדר של אופיר לכיוון של החדר שלי שאופיר לא תרא את המחזה הזה. ליאל פאקינג חזקה אבל המכות לא הזיזו לי.
"אתה לא מבין שלא עושים דבר כזה לאנשים, במיוחד לא לי" צעקה עלי והרביצה לי וראיתי שיש לה דמעות בעיניים
"למה במיוחד לא לך" אמרתי מנסה להרגיע אותה
"כי יש לי טראומה מזה" צעקה ונפלה על הרצפה בוכה. התיישבתי לידה וחיבקתי אותה
"את רוצה לספר לי?" שאלתי בעדינות היא משכה באף
"בסוף כיתה ט' אח שלי הבהיל אותי, ואיכשהו יצא מצב שדפקתי את הראש במשקוף של הדלת ונפלתי חזק על הרצפה ו.." היא עצרה לרגע והמשיכה "והתעלפתי לקחו אותי לבית חולים והרופא אמר שיש לי.." היא עצרה עוד פעם, חיזקתי את החיבוק וליטפתי את הגב שלה כדי להרגיע אותה
"הרופא אמר שיש לי אמנזיה, עכשיו אתה מבין למה לא להבהיל אותי" אמרה והתרחקה ממני והמשיכה בצעקה" כי אני פאקינג לא זוכרת חצי מהילדות שלי" צעקה והמשיכה "אתה לא יודע מזה שאתה לא זוכרת כלום רק אם מתחילים לספר לך אתה נזכר, אם ניקול לא הייתה מספרת לי אני לא הייתי זוכרת אותך, אני לא זוכרת את כל החיות עם חברות שלי עם המשפחה שלי" אמרה בבכי, באתי לחבק אותה אבל היא התרחקה
"אני רוצה לישון" היא אמרה, יצאתי מהחדר והלכתי לסלון
"מה זה היה הצעקות האלה?" שאלה אמא
"עזבי סיפור ארוך" אמרתי לה שתרד מהעניין
"יש לי זמן" אמרה מסתובבת אלי. סיפרתי לה מה קרה הרגע
"בן יקר שלי, יש לך פה ילדה מאוד רגישה אתה צריך לשמור עליה" אמא אמרה
"כן אני יודע" אמרתי נאנח
"לילה טוב אמא" אמרתי אחרי שהמשכנו לדבר. נשקתי לראשה ועליתי למעלה. הורדתי חולצה ונשארתי אם טרנינג. נכנסתי למיטה וחיבקתי את ליאל, היא הסתובבה אלי ושמה את ראשה על החזה שלי
"אני מצטער חיימשלי, לא ידעתי" אמרתי וליטפתי לה את השיער
"אתה כל פעם תצטער?"
"עכשיו זה מכל הלב, נשבע לך" אמרתי וקירבתי אותה אלי
"בסדר, סלחתי" אמרה בשקט
"ליאל" אמרתי בשקט
"מה?"
"תסתכלי עלי" אמרתי והעלתי אותה שתשכב מעלי עם הפנים אלי
"אני מסתכלת" אמרה וסימנה שאני אמשיך
"את יודעת משהו?"
"אני אמורה לדעת אותו?" שאלה ואני הנהנתי
"אז מה הוא?" שאלה
"אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה נשיקה ארוכה
"איך זה שלא ידעתי?" ליאל שאלה מופתעת ואני צחקתי
"אז עכשיו את יודעת" אמרתי וקרצתי לה
"מפגר" מלמלה
"אני שמעתי נכון?"
"תלוי מה שמעת"
"את קראת לי בשם חיבה שלא מצא חן בעיניי"
"אהה, אתה חושב שזה שם חיבה"
"זה לא היה הכינוי שלי?"
"לא"
"אז מה הכינוי שלי"
"גלגול"
"למה דווקא גלגול?"
"כי קוראים לך גל ואתה אוהב כדורגל"
"כמה שאני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה
"רגע מה הכינוי שלי?" שאלה כשהתנתקנו
"אמ…" חשבתי
"נוו.." זירזה אותי
"אני אקרא לך.."