לא רוצים להיות חברים ? אל תהיו .

תהיי שמחה , תחייכי .
כל כך הרבה אנשים אומרים לי ..
תחייכי , תהיי שמחה , איפה החיוך ?
אפילו מנהל בית ספר .
אבל חשבתם פעם למה אני לא מחייכת ?
חשבתם פעם איך אני מרגישה ?
העליתם על דעותיכם מה מתחולל בתוכי מחוץ הסערה ?
אני יושבת וצופה .
צופה באנשים שעוברים במסדרונות ,
בילדי בית ספר שרצים זה אחר זה , מזיעים , ולנד פרצופם המתוק חיוך תמים .
אני חושבת על הכל ,
אני לא יודעת מה מניע אותי בחיים .
המחשבה הראשונה שצצה לי בראש הם על האנשים הסובבים אותי .
האם הם אלו האנשים שהייתי רוצה לספר להם סודות ?
האם אלו האנשים שאני רוצה לסמוך עלייהם ?
האם אלו האנשים שאני באמת רוצה לראות יום יום בבקרים ?
האם אלו האנשים שאני יצטרך ל"בלות" את המשך ימי ?
אז התשובה היא לא .
אני מרגישה שאנשים נורא אנטי למחשבותיי ,
אני מרגישה כאילו כולם ביחד ,
אוחזים בראשיהם ומתאפקים ממני ,
כאילו מישו מסיט את כולם כנגדי .
אני לא יודעת מה המניע ,
מה המניע שכולם סביבי ,
אך כפיסות זכוכית הם נכנסים לתוך עורי והורסים אותו .
אני מרגישה רע ,
ואני לא יודעת מדוע .
אולי התשובה כן כבויה בתוך תוכי ,
אבל ככה אני .
ואתם צריכים לקבל אותי .
ואתם יודעים מה ?
אני ממש לא מכריכה אתכם להיות חברים שלי , אלו אתם שבוחרים .