תגובה לסיפור "חותכים"

פעם גם אני הייתי אומרת לחותכים שיחשבו על האחרים כי הם לא רוצים לחשוב על עצמם. אנשים לא אוהבים אותם. הילדים בבית הספר ומחוצה לו מציקים להם, ההורים לא שמים עליהם, משפחה לא באה, חברים בקנה מידה אפס. אני יכולה להבין את הילדים האלה והשנה הבנתי שלומר להם לחשוב על אחרים זה הדבר הכי מטומטם. צריכים לומר להם לחשוב על עצמם. על הדברים שהם יפספסו ופיספסו. על הדברים החשובים בחיים שגם אם קשה עכשיו, בסוף יגיעו. על הרגשות המענגים ואלה שהופכים את החיים שלנו לסרט אימה או סרט עצוב.
צריך לומר להם לחשוב רק על עצמם, ולא על אף אחד אחר, בדיוק כמו שאף אחד אחר, לא חושב עליהם. כי נכון, זה רק בהרגשה שלהם שאף אחד לא אוהב אותם, או שאולי לא?
אם ילדים, נערים ואנשים בכלל מרגישים לא נאהבים (בעיקר ילדים, יש להם חוש לזה, לפי מחקרים), זה בד"כ נכון. הרוב לא אוהבים אותם ומתעלמים ומהם ומתנקלים אליהם.
פשוט… תנו להם זמן לחשוב רק על עצמם, לא על א-ף א-ח-ד- א-ח-ר-!