נקמת הענקים פרק 28

<אביעד> בחלום ראיתי כס מזוהב ודמות עם גלימה אדומה אבל הרבה יותר זקנה מתור ישב על הכס. מולו עמדה מפלצת שנראתה כמו ענק שכרע ברך לפני הכס."חדשות רעות" הוא אמר."תור הובס ומקבתו נלקחה" אמר הענק. כשהוא סיים דלת החדר נפתחה ותור כשל לתוך החדר."מה קרה" שאלה הדמות וקמה מהכס. היא התקרבה אל תור."שומרים" הוא צעק ושני שומרים הופיעו לידו."קחו את תור אל חדר הריפוי ומהר" הוא פקד. השומרים לקחו את תור ונעלמו בריצה."כעת בוא נראה מה שלום האסירה" אמרה הדמות כעבור כמה דקות ראיתי כלוב. איילת נאבקה להשתחרר."את מבינה שלא תצליחי" צחקה הדמות. ענק די גבוה הופיע."איך המסע שלהם מתקדם פופיריון" שאלה הדמות."הם מתקרבים למקום שאילו אנחנו רוצים שיגיעו" אמר פופיריון."מה תרצה שנעשה אודין" שאל פופיריון."כרגע שום דבר" אמר אודין."הם צריכים להגיע בשלום לאן שאנחנו רוצים ואז נלכוד אותם"."כרצונך" אמר פופיריון."רק שהיה ברור אם אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים אז אנחנו לא נעזור לכם יותר" הוא אמר והלם בחניתו."ברור שאתם תקבלו את מה שרציתם" אמר פופיריון."בעזרת גאיה אנחנו נהרוג את האלים היוונים ואת האלים המצרים" הוא צחק ונעלם ואז התעוררתי.

השמש זרחה כרגיל וארגו 2 שעטה בנועם על הים. פרסי ופרנק דיברו בחרטום ואני הייתי יחד עם גייסון בחדרי."אנחנו צריכים לכנס את כולם" אמרתי."בסדר" אמר גייסון. כעבור כמה דקות כולם היו בחדר האוכל וסיפרתי להם את החלום. כשגמרתי היה שקט לכמה דקות."אז לא רק שהאלים המצרים קימים אלה שיש גם אלים נורדים" סיכם פרסי."אז עכשיו יש שלושה מחנות" אמר גייסון."האלים היוונים הם רק מחנה אחד" אמרתי."האלים המצרים זה מחנה שני והאלים הנורדים זה מחנה אחד"."אז מה יקרה עם המחנות יגלו שהמחנות האחרים קימים" שאל פרסי."הגילוי יוביל למלחמה הגדולה ביותר בכל הזמנים" אמרתי."הדף שמצאנו מעיד על קיומו של מקדש ששם נמצא אחד מיהלומי המיתולוגיות" אמר פרסי."והפסל הוא המפתח אל המקדש" אמר פרנק והציג את הפסל."אבל איפה נמצא המקדש הזה" שאלה פיפר."אני לא אוהב את המקום אבל זה נמצא בטרטרוס" אמר פרנק."רגע אז אנחנו צריכים ללכת לטרטרוס לקחת את היהלום ונלנסות לצאת" שאל פרסי "זה בלתי אפשרי"."הספינה יכולה להכנס אל הבור ואז אני מכבה את המנוע ואנחנו נופלים אל טרטרוס" אמר ליאו."יש דרך אחרת יותר בטוחה" שאל יונה."מצטער אבל אין" אמר קייל."אז נצטרך ללכת עם התוכנית של ליאו" אמר קרטר."אז תלכו להתכונן אנחנו כבר מגיעים" אמרתי.