איזו הרגשה נפלאה
ופתאום חיוך אחד גדול,
עולה לך על השפתיים.
ופתאום חיבוק אחד חזק,
מחזיר אותך למציאות.
וגם אם השתנת,
אתה זוכר מי היית,
את כל הדרך הארוכה שעשית, שעברת,
את כל מה שהתגברת עליו…
ופתאום נישקה קטנה על השפתיים,
מעוררת אותך, גורמת לך לפקוח עיניים,
ועידוד מפה, עידוד משם,
מקדמים אותך אל המטרה,
מחזקים אותך להישאר שמה.
ואתה צועד, ראשך מורם, גופך זקוף,
אתה זורם עם החיים, לא נכנע,
היי, איזו הרגשה נפלאה.
תגובות (6)
הו, אופטימיות. חברתי הטובה ביותר, ולפעמים אויבתי הגדולה ביותר.
קטע-שיר מקסים, אני מכירה את ההרגשה הזו, כל כך נחמד כשיש אותה. אבל לרוב אצלי, היא נעלמת באותה מהירות שהגיעה.
מקסים. מקסים, מקסים!
אופטימיות היא לא אויב.
אני אופטימית.
טוב, לא תמיד אבל, לרגעים מסוימים אני כזאת.
אגב, כתבת מאוד יפה :)
יפיפה.
לרוב אני פסימית, אך עדיין כיף עם הרגע הזה שכתבת בשיר שלך, רגע של אופטימיות :)
מאוד אהבתי איך שכתבת (כרגיל).
אהבתי את הנקודת המבט החיובית ;)
מקווה שלכולנו תהיה ראייה אופטימית שכזאת.
מהמם ^_^
נחמד לקרוא קטע כזה כשאתה במשבר. תודה :) למרות שאני יודעת שלא כיוונת את זה אליי אני עדיין מרגישה צורך להודות לך.