זה נגמר

הוא אמר שהוא תמיד יהיה פה כשאיפול ..
הוא אמר שאני יכולה לספר לו הכל ..
הוא עטף את גופי הרזה בזרועותיו החמות ,
זה היה איזה שהוא מפלט שלו ציפיתי במשך כל כמה שעות .
כמפגשינו במסדרונות ,
הוא תמיד היה את ידו מניף ,
עושה לי שלום מבורך עם כמה גומות .
עליו סמכתי בעיניים עצומות ,
סודות סודות מתגלים במשך כל הלילות .
דיבורים שאינם נגמרים ,
חיוכים מבוישים ,
הרגשתי כל כך בעננים .
זה כואב שזה צריך להיגמר רק כעוד זיכרון ,
אני לא יודעת למה הלב אינו מרפה לא משנה כמה אני מנסה וימשיך לנסות .
היית כמו חבר הכי טוב ,
אני לא מאמינה אפילו על עצמי שאני עדיין ממשיכה לקוות .
וזה כואב ,
וזה יכאב ,
לשכוח ,
אך הלב רוצה לנצח ,
אך הוא מפסיד טכנית עוד לפני שיכולתי אפילו לרצות .