ארץ בני האלמוות- חלק שישי <:

מיד מיהרה להזדקף על שתי רגליה. נשימותיה היו מהירות וגופה כמעט רתח. לקח לה זמן להסדיר את נשימתה מחדש ולעכל את מה שקרה לה עכשיו.
היא הביטה בשתי ידיה ובחנה אותן בקפידה. כן, היא בריאה ושלמה. לא קרה לה כלום.
לאחר מכן הפנתה את מבטיה אל המקום בו היא נמצאת. נשימתה נעתקה. היא לא ידעה אם לשמוח או להיכנס לחרדה.
בזווית עיניה קלטה משהו מוכר. היא הסתכלה לצידה וראתה את הכובע שלה, זה שחשבה שאיבדה בסופה המסתורית שסחפה אותה למקום המוזר הזה, נח לו על הרצפה ומחכה שהיא תיקח אותו בחזרה.
החושים שלה אמרו לה לצאת מהאולם הגדול ולראות היכן היא נמצאת.
כשיצאה מפתח האולם נדהמה לגלות את הנוף מחסיר הפעימה שנגלה לפניה. כמה עצים ירוקים וגדולים הגיחו מבין מבנים נוספים בעלי מראה עתיק ומיוחד, נתנו תחושת חיות לאוויר, יחד עם מפל מים גדול שהיה נמצא בקצה המזרחי של הממלכה, שבשקט מופתי היה אפשר לשמוע את פכפוך המים ממקומה.
מראה אחד הוציא את סהר משלוותה- המון של אנשים, ממנו נשמעו צעקות של התרגשות ופחד, התאסף מול מבנה גדול ומרכזי שהגיח באופק מולה.
סהר ירדה במדרגות הגדולות של האולם במהירות ורצה לכיוון האירוע הגדול והמסקרן שהתנהל שם.
אל הבמה שהייתה ניצבת בקדמת המבנה עלה אדם לבוש בתלבושת בד לא אקטואלית בעיניה, והוא החל לדבר בקול רם אל הקהל. סהר לא הבינה על מה הוא מדבר, גם בגלל הרעש שעשו האנשים וגם בגלל דרך הצגת הדברים שלו, שהיו מסורבלים לפי דעתה, אף על פי ששאר האנשים הבינו אותו טוב מאוד.
" מה קורה כאן?" שאלה את אחד האנשים כאשר הגיעה למוקד האירוע.
" עוד הוצאה להורג, לצערי." ענה באדישות ואכזבה.
" הוצאה להורג?!" נחרדה בתגובתה, "למה?" היא הוסיפה לשאול.
" עוד אחד החליט להתגרות בשלטונות והתעסק בקסם. כמה חבל." השיב לה.
" קסם?" חזרה על מילתו בהפתעה.
" בדרך כלל אין התקבצות כה גדולה של אנשים, אבל הפעם זה מקרה מיוחד." האיש הוסיף לומר,
" הפעם הזאת האשם הוא לא אחר מאשר בן המלך הצעיר ביותר."
דיבורי הקהל גברו לפתע. הרבה אנשים התלחששו בינם לבין עצמם. אל הבמה עלו שני אנשים, חיילים לפי מלבושם, מחזיקים בבחור צעיר טוב מראה. ידיו ורגליו היו קשורים בשלשלאות ברזל.
הוא הסתכל על הקהל. פניו היו אדישות, אחוזות עצב מאופק.
לאחר מכן מבטו התמקד אל נקודה מחוץ לקהל. סהר שמה לב לכך והפנתה את מבטה לאותו כיוון. בצד הקהל עמד בחור לא פחות נאה מהשני, מעט מבוגר ממנו, ובעל דמיון רב לו- בעל תווי פנים דומים לשלו, ובעל אותו שיער כהה, שחור ומבריק.
אולי אח שלו, היא חשבה.
אחיו הגדול מיהר לעזוב את המקום. סהר שמה לב להבעת פניו השבורה.
בצדק, אף אחד לא היה רוצה לצפות בהוצאה להורג של אחיו הצעיר.
האסיר השפיל את פניו ביגון. מבטו חלף שוב על הקהל, ונעצר לפתע על סהר.
הוא חייך לעברה חיוך משונה במקצת, וליבה שלה החל לדפוק במהירות לנוכח קשר העין.
החיילים ליוו אותו לפתח כניסה חשוך שהיה מאחורי הבמה. הוא נכנס אל המסדרון ונעלם מיד בחשכה.
עברו כמה שניות, סהר נשארה שם וחיכתה לדעת מה יקרה עכשיו, וקיוותה מאוד שלא תתחרט על כך מאוחר יותר.
נקודת אור הופיעה בתוך הפתח החשוך והחלה לגדול יותר ויותר, הנקודה התקרבה וגדלה במהירות והפכה למעין כדור כתום ומואר שלאחר שניות מספר כבר התפרץ ונראה כלהבת אש אדומה ואדירה שהפיצה חום אדיר שאפילו הקהל הצליח להרגיש.
סהר קפאה במקום ולא הצליחה לעכל את מה שקרה.
האם זה באמת מה שהיא רצתה לגלות כאשר התחילה במחקר שלה?
" אוי מרפי," אמרה לעצמה, " זה ברור שאנחנו כבר לא בקנזס יותר."