חומות פרק 6

פרק 6:
עיניה השחורות של הקוטה נעצו את מבטן באויר, ללא רוח חיים מתחתן, רציתי להוציא את הזעם שלי על הקוטה המקוללת, היא הרגה את החברה הכי טובה שלי,
התקרבתי אל הקוטה במהירות עם החרב של מארי בידי, התחלתי לדקור את הקוטה,
"חתיכת מפלצת מפגרת! אוכלת חיים! תאוות מוות זה כל מה שהיה לך בראש?" רציתי לרצוח אותה מחדש,
דמה השחור של הקוטה נמרך לאורך החרב,
"שהדם לא ייגע בך" לחשה מארי ולקחת את החרב מידי,
"הדם שלהן ממיס כל יצור חי או דומם" אמרה וילנה שעיניה היו נעוצות בגב המפלצת השחורה,
רתחתי מזעם, רציתי שדונה תחזור שתהיה פה איתי, שנצחק על הקוטה המפגרת הזאת שגזלה ממני את האומץ, את השמחה.
"צריך להתקדם" אמר שיין, הוא הניח את ידו על כתפי,
"תעזוב אותי" לחשתי והתנערתי ממנו,
התחלתי לצעוד כמאסף.
—
הלכתי מאחוריהם, הם פחדו לפנות אלי, הם חששו שאתפרץ בבכי, במיוחד הבנים, מייגן דאגה לי מאוד וילנה הצטרפה אליה למסיבה, אך מארי תמיד נשארה עם פרצוף ללא הבעה על ידי, היא כנראה לא מבינה שדונה הייתה כמו אחות בשבילי, זה כמו לאבד עוד בן משפחה,
אני מקווה שאבא שלי עדיין חי..וגם אמא..
"צריך להגיע אל קורטנה כמה שיותר מהר" המשפט נפלט מפי,
כולם הוכו בתדהמה,
"בואו נשרוף את המלך הזה", המלך המפגר שהביא עמו את המפלצות הנוראיות ביער, אם חשבתן שהקוטות והצ'לוניות זה דבר נורא, אז לא ראיתם עוד כלום.
"שלי צודקת" הוסיף שיין, קייטו ומארי הנהנו איתו ביחד,
"בואי" אמר אלכס למייגן עם קולו העמוק, הוא נישק אותה נשיקת בוקר טוב וכך המשכנו במסענו.
—
נשמעו רחשים מתוך הצעדים שמעלינו, מדי פעם קול של חיה נטרפת ע"י מפלצת.
—
הגענו לנקודת מפנה, נהר שוצף עם גלי כסף ובנות ים רעבתניות השוכנות במעמקים,
אתם לא רוצים להתקל בבת ים,
קשקשיהן החדים חותכים כל בשר חי, שיניהן החדות יבתרו אותכם לחתיכות בשר קצוץ ולא לשכוח עיניהן המהפנטות שיגרמו לכן להנות מתהליך המוות שלכם.
הנהר היה רחב וארוך, הר גדול היה בקצו הצפוני ומאורת בנות הים בדרומי,
נחל מדרה,
לא ידענו איך לחצות,
"אולי נכרות עץ?" הציעה וילנה,
"שהצ'ילנות יבואו להרוג אותנו? צודקת מוות יותר איטי וכואב- איזה כיף!" אמרה מארי בציניות מעושה,
וילנה הוציאה לה לשון ונצמדה לאח שלה.
"אפשר להשתמש בצמח המטפס" הציע קייטו,
"אפשר, רק איך אח"כ נוציא את כל הקוצים?" שאלה מייגן,
"זה לא בעיה" אמרתי,
מייגן ואלכס חצו את הנהר בהליכה אך זה לא היה קל כל כך כמו שזה נראה,
העפנו את הצמחים המטפסים לצדו השני של הנהר לכיוונם של אלכס ומייגן, הם תפסו בקצוות,
כולנו נתלנו על הצמח הקוצני וגלשנו לאורכו,
נדמה היה לי שראיתי בת ים מתחתיי מחכה לרגע שבו איפול ואהפוך לארוחת צהריים,
עצרנו לנוח, אחרי הכל אני צריכה להוציא את כל הקוצים מן הידיים של כולם,
הקוצים היה דקים, קטנים ושקופים לאור השמש, יהיה קשה מאוד להוציא אותם ככה,
אני זקוקה למקום עם מעט אור,
"אני אהיה באוהל- כל אחד בתורו ייכנס ואני אוציא לו את הקוצים" אמרתי,
נשענתי על כרית רכה כששיין נכנס,
הוא הניח את כף ידו המחוספסת בידי החלקה,
הוצאתי את כפפות העור שלי והתחלתי לחפש בכף ידו השרירית את קוצי היער,
הוא התחיל לדבר איתי,
"תודה אממ שאת עושה את זה" לחש והסתכל על החתך שהקוטה עשתה במצחי,
"זה שום דבר" אמרתי לו,
"את פצועה" הוסיף והתחיל לבדוק לי את הפצע במצח,
הדם שלי נמרח לו על היד,
"זה כואב אבל אני אסתדר" אמרתי וכשתכננתי לגעת בחתך שעל ראשי במקריות מוחלטת נגעתי בידו שהייתה על המצח שלי,
הוא הסתכל לי בעיניים, חייך ונישק אותי בעדינות.