Love Twins- פרק 37

הערב הגיע, אורות הרחוב החלו להאיר והמוני אנשים בבגדים מסורתיים החלו ללכת לעבר הפסטיבל שהתקיים לא רחוק מהעיר. "תמהרו! מיקוטו! קיי!" קלייר הסתובבה למיקוטו וקיי שנשארו מאחור. שערה היה אסוף בשתי קוקיות, היא שמה מקלות שיער עם פרחים בקציהם. "אנחנו באים" מיקוטו נאנח, קיי צחקק "אתה לא רגיל להסתובב עם קימונו?" קיי הביט בו בחיוך, מיקוטו נופף במניפתו השחורה עם הדפסי הפרחים הסגולים. "לקחתי מהאדס! הוא בטח לא ישים לב" מילותיו של אביב הידהדו בראשו כשהוא בא לבקר בשנית עבור המניפה והנעליים, הם החלו לריב עוד פעם בגלל הנעליים "לפחות אני לא נועל עקבים" עקץ את אביו עוד פעם. מיקוטו גיחך לזיכרון הזה. לבסוף הם הגיעו לקצב הליכתה של קלייר, "אתם כל כך איטיים! עד שנבוא לשם כבר הזיקוקים יתחילו" קלייר נאנחה בכעס מזוייף, הקוקיות התאימו לה, חשב קיי, נזכר בקוקיות הקטנות שהיו לה כשהיו קטנים, כשערה עוד היה קצר. "דייסון ורן אמרו שיהיו שם מאוחר יותר, בטח דייסון רוצה לראות מה שלום פין" מיקוטו נאנח, קלייר הביטה במיקוטו וקיי שהיו עם פרצופים אדישים, היא ניפחה את לחיה בכעס. "תתעודדו!" היא צחקה והחזיקה להם את הידיים. "אנחנו מבלים יחד, אל תראו פרצופים אדישים כאילו אתם לא נהנים!" קלייר חייכה אליהם, קיי ומיקוטו לא יכלו להיות אדישים לצחוקה של קלייר וחייכו. הם הגיעו לפסטיבל, קלייר שמה לב לפין ולבחור שעומד לידו, פין היה לבוש בקימונו סגול עם פרחים ורודים כשפרחים לבנים על שערו, "אם לא הייתי יודע שזה פין הייתי בטוח שזו אישה" מיקוטו העיר. "פין!" קלייר רצה אליו בחיבוק. "קלייר!" פין צחקק. סם היה לבוש בחולצה וג'ינס בלבד. "כבר חשבתי שתבוא כמוני מיקוטו" סם גיחך, "רציתי, אבל אבא שלי לא ממש איפשר לי" מיקוטו נזכר בריב שלו עם לוציפר. "אתה מוכר לי.." קלייר הביטה בסם, "קוראים לך.." היא באה להגיד את שמו אך סם קטע אותה במהירות "קוראים לי סם, את בטח קלייר, פין מדבר עלייך" סם קרץ לה, יודע את הסוד ששמור בין שניהם. "פין, ראית את דייסון כאן?" קלייר חייכה אל פין, הוא נד לשלילה במבט עצוב. "אבל אני בטח אראה אותו אחר כך" פין חייך. "בוא נכנס סם!" פין כרך את ידו סביב ידו של סם, הוא חייך אליו, מבטו היה מאושר. "אנחנו בפנים" סם אמר בגיחוך, "קלייר, כדאי שתיזהרי היום בזיקוקים עם הזאבים האלו" סם צחקק, פין הביט בו במבט תמים, כלא מבין את הסיטואציה. באותו מבט הביטה קלייר, "אומר הבחור שניסה כמה פעמים לעשות את פין בבית חולים" מיקוטו גיחך. "אל תנסה להתחכם בן שטן" סם חייך, הוא ופין נכנסו לפסטיבל. "אתם יודעים…" אמרה קלייר בחיוך כשהם התלהכו בין הדוכנים, "הרבה זמן לא ראיתי את פין שמח כל כך, אחרי המוות של סוקה, הוא תמיד היה עצוב כל כך, גם כשחייך" היא השפילה את מבטה בחיוך. "סם, מרפא את פין, אני אשמח לראות אותם מתנשקים פעם אחת" קלייר הביטה בפין וסם שעדיין היו באופק, פין צחק, קלייר הרבה זמן לא ראתה אותו צוחק ככה מול מישהו אחר חוץ ממנה. "תאמיני לי, אני ראיתי את זה כמה פעמים בבית חולים, אני מתפלא שפין בכלל הצליח לישון כשסם כל הזמן היה לידו, או עליו…" מיקוטו נאנח ביאוש, נזכר כשנכנס לבדוק יחד עם דייסון ורן אם האחות כבר הגיעה לחדר אך במקום זה הם חזו בפין חצי עירום וסם מעליו מנסה להוריד את הבוקסר של פין. "והוא עוד קורא לנו זאבים, אני מתפלא שדייסון הסכים בכלל לפין לעבור לגור עם סם" מיקוטו אסף את שערו בקוקו קטן.
קלייר הביטה לצדדים וראתה באחד הדוכנים בובת חתול בצבע אפור עם עיניים גדולות וכחולות שמחזיק לב "מיקוטו קיי! תראו את הדובי הזה! הוא כל כך חמוד!" קלייר התקרבה לדוכן. אילו היו מהמשחקים שצריך לפגוע בכל הבקבוקים בפגיעה אחת כדי לקבל פרס. "את רוצה שאזכה עבורך?" מיקוטו חייך אליה, "אני אנסה לזכות עבורך בזה" קיי חייך, הם הביטו אחד על השני בכעס, קלייר הביטה בהם "אתם לא חייבים, באמת שלא-" קלייר דאגה מעט, מיקוטו וקיי שמו כמה מטבעות כסף "תביא לי רובה אחד" הם אמרו יחד בנחישות. קלייר צחקקה למראה שלהם, 'כמו ילדים קטנים' היא חשבה בחיוך. "בת האנוש הקטנה של מיקוטו!" לוציפר נופף לה מרחוק, קרניו השחורות נשארו, הוא לא ניסה להסתיר אותן, הקימונו שלו הפעם היה קימונו בצבע אדום בלבד. האדס היה עם קימונו שחור, שערו הסגול היה אסוף בקוקו גבוה. "לוציפר, האדס!" קלייר נופפה, מיקוטו ניסה להתעלם מנוכחות אביו והמשיך לנסות להפיל את הבקבוקים באי הצלחה. "מזה המשחק האנושי המוזר הזה?" לוציפר חייך, "הם מנסים להפיל את הבקבוקים כדי להשיג את החתול הזה ששם" קלייר הצביעה על הבובה. "אתם בני האדם חושקים בדברים חסרי משמעות" האדס נאנח. "בהצלחה מיקוטו" לוציפר חייך. הוא הרגיש כובד על הקרן השחורה שלו, "אבא זה לא יורד!" ילד קטן שישב על כתפיו של אביו משך בקרנו של לוציפר, "זה כואב" לוציפר נאנק בכאב והרחיק את ראשו מהילד. "אני מצטער אדוני" האבא חייך והמשיך ללכת. "אתה תוכל להיות אחד מהבובות הענקיות האלו שמחלקות בלונים לילדים" האדס גיחך "זה לא מצחיק…" לוציפר נאנח בכעס, "אמא תסתכלי, לבחור הזה יש קרניים!" ילד אחר הצביע על לוציפר, "אל תסתכל מתוק, אילו רק תחפושות מוזרות" האמא הסיטה את מבטו של הילד מלוציפר. "תחפושות… בני אדם טיפשים" לוציפר מלמל בכעס. "לא הצלחנו.." מיקוטו וקיי אמרו יחד באנחה. "אני אנסה!" קלייר חייכה, היא שמה כמה מטבעות על דלפק הדוכן ולקחה את רובה הצבע. בפגיעה אחת היא הפילה את כל הבקבוקים. "הצלחתי! ראיתם? הצלחתי!" קלייר קפצה מהתרגשות. היא לקחה את הבובה שרצתה וחיבקה אותה חזק, "מי הגבר עכשיו מיקוטו?" לוציפר גיחך, עוקץ את בנו ומגחך למבט העצבני של מיקוטו. "לוציפר, מה אתה עושה פה?" דייסון עמד מאחורי קלייר, היא הסתובבה בחיוך וראתה אותו ואת רן לבושים בג'ינס וחולצה. "שלום דייסון, שלום רן" היא בירכה אותם, רן ליטף את שערה "שלום קלייר, צדקת לוציפר, הקימונו באמת מחמיא לה" רן צחקק, "אני יודע, יש לי חוש אופנה" לוציפר חייך בגאווה. "נו באמת, אפילו זקנים לא היו לובשים את מה שאתה לובש" מיקוטו גלגל את עיניו. "קלייר, ראית את פין במקרה?" דייסון הביט בה, עיניו שידרו דאגה למראה מבטו האדיש. "כן, ראינו אותו לפני שנכנסנו לפסטיבל, הוא היה עם סם" קלייר חייכה, "הזאב הזה…" דייסן אמר בכעס. "דייסון, אתה נשמע כועס, אבל אתה יודע שסם נועד לפין, בדיוק כמוני נכון?" קלייר חייכה לדייסון, נראית כממתיקת סוד. דייסון לא ענה. "כדאי שנלך רן, אני רוצה למצוא את פין לפני שהזאב הזה יתכנן עליו משהו" דייסון גרר את רן משם במהירות. "כדאי שנלך לפני שיהיו זיקוקים, יש תצפית טובה בשביל ליד המקדש! לוציפר, האדס אתם רוצים לבוא איתנו?" קלייר התקדמה ללוציפר והאדס, "אנחנו נמשיך להסתובב, נתראה!" לוציפר ליטף את שערה של קלייר בחיוך. הוא התקדם יחד עם האדס לדוכנים השונים. "בואו נתקדם במהירות!" קלייר גררה אותם בהתרגשות.

רוז ערכה את השולחן לכבוד בואו של אוסטין, היא לבשה בקימונו שפעם לבשה כשיצאו, קימונו בצבע כחול כים. דפיקה חזקה נשמעה בדלת, רוז הלכה במהירות לעבר הדלת, הידיה רעדו כשפתחה אותה. "אוסטין…" רוז מלמלה, הוא היה לבוש בקימונו כחול כמוהה, בידו היה זר ורדים ורודים. "אני יכול להיכנס?" אוסטין חייך, רוז לא ראתה על פניו שום הבעה מרושעת, שום רוע. היא הנהנ. אוסטין נכנס והביא לה נשיקה על הלחי, היא החזיקה בידה את זר הורדים. "הבית לא השתנה מהפעם האחרונה שביקרתי כאן" אוסטין גיחך, הוא התיישב בשולחן שרוז ערכה, השולחן היה קרוב לחלון, צופה על האיזור שבקרוב יהיו בו זיקוקים. "האוכל שלך, טוב מתמיד" אוסטין אכל יחד עם רוז את הסטייק שהכינה עבורם. "תו-תודה" רוז חייכה, הוא שיחק בשערה הבלונדיני והקצר. "זה מרגיש לי כמו דייט" רוז צחקקה, אוסטין צחק יחד איתה. "חבל שקיי וקלייר לא איתנו כדי להינות מהרגע ה-" רוז רצתה להמשיך אך אוסטין סימן לה להיות בשקט, "לא נדבר על זה הלילה" אוסטין חייך, "רוז.." אוסטין החזיק בידה "התגעגעתי אלייך" הוא נישק את ידה. "הלילה, זה הלילה האחרון שנוכל להיות שנינו, כמו שהיינו פעם" הוא הביט בעיניה החומות של רוז, היא ראתה אמת בעיניו לא זיוף, לא רשע. "אני אהרוג אותך כמה דקות לפני הזיקוקים…" הוא ליטף את ידה. "אני מוכנה לקבל את העונש שלי" רוז חייכה חיוך עצוב. הם דיברו על מה שעבר עליהם בכמה מהשנים האלו, בפעם הראשונה אחרי הגירושין, הרגישה רוז את אוסטין של פעם, אוסטין האוהב. הפ נעמדו במרכז הסלון, רוז הוזיזה את השולחן קודם לכן כדי לנקות. אוסטין הוציא את הרובה שלו, "יש לך בקשה אחרונה לפני שתמותי..?" אוסטין נאנח, למרות הבעתו האדישה, רוז ראתה עמוק בתוך עיניו עצב. היא חיבקה את אוסטין, "זה מספיק לי" היא חייכה והחלה לבכות, ידיה רעדו. אוסטין לקח את הסכין שהיה בשולחן ליד, "רוז, יש לך שתי אפשרויות. להרוג אותי ולהציל את קלייר ממני, או שאני אהרוג אותך, יש לך חמש עשרה שניות להחליט" הוא שם את הסכין בידה של רוז. "להציל את קלייר…?" רוז בכתה, היא קיבלה החלטה במהירות, הסכין הונפה לאוויר ודם ניתז על הרצפה.

השלושה הלכו בשביל ליד המקדש, הוא היה רחוק בקצת מהפסטיבל. לצד השביל היו לפידים שהאירו את הדרך למקדש וספסלים. "הרבה לא נמצאים כאן" מיקוטו ניפנף במניפתו. "זה מקום די מבודד, אבל רואים את הזיקוקים טוב כי זה ליד" קלייר חייכה. קיי הרגיש לא בנוח לפתע, 'למה יש לי הרגשה, שמשהו רע עומד לקרות…?' הוא חשב לעצמו בדאגה, הוא הביט אחורה, לבדוק אם מישהו עוקב אחריהם, אבל ראה רק את לוציפר והאדס מתחבאים מאחורי עץ. 'לוציפר עוקב אחרי מיקוטו? כנראה הוא מפצה על הזמן שלא היה איתו…' קיי נאנח הוא ראה מאחורה, על שביל מקביל שני אנשים, הוא שיפשף את עיניו למראה האנשים, אך היה בטוח בזה, אילו אוסטין ואמא שלו. "אני…אני הולך להביא לנו תפוחים מסוכרים" קיי חייך, הם הנהנו בהסכמה, "אבל תבוא לפני הזיקוקים! זה לא יהיה כיף אם שלושתנו לא נהיה יחד" קלייר אמרה בדאגה, הוא הנהן בחיוך "אני קונה ובא" קיי חייך ורץ לעבר השביל. "האדס! האדס תתעורר! מיקוטו ובת האנוש לבד!" לוציפר בעט בהאדס שישן מתחת לעץ. האדס קם במהירות והביט לעברם. "למה אני צריך לראות את חיי האהבה של הבן שלך?" האדס אמר באדישות. "תסתכל על הלבוש שלהם, הוא תואם" לוציפר חייך, עיניו שידרו עצב למראה קלייר ומיקוטו המחייכים. "הלבוש הזה, הוא הלבוש שאתה ולינה לבשתם פעם בפסטיבל" האדס נאנח, זוכר את התמונה של לינה עם הקימונו שלוציפר הביא לקלייר. "כן…" לוציפר השפיל מבט בחיוך עצוב. "אני מקווה שהם יהיו יחד, מיקוטו.. רואים כמה הוא אוהב את הבת אנוש הזו, את קלייר, אני לא רוצה שישבר לו הלב" לוציפר הביט בהאדס, האדס ראה טיפת אמת באישיות של לוציפר, לרוב היה רגיל למצבי רוח השמתנים של לוציפר ולטיפשות שלו. אך הפעם הוא היה רציני, הוא תמיד היה רציני כשזה היה קשור בבנו. תמיד צופה בו כדי לראות לשלומו. "כדאי שנהיה בשקט ונקשיב" האדס הציע, הם שתקו כדי להקשיב למיקוטו וקלייר. "מיקוטו, איך הפטסיבל הראשון שלך?" קלייר חייכה, עיניה החומות והגדולות נצצו לאור הלפידים, 'העיניים שלה זוהרות, כמו אלף לפידים' מיקוטו חשב בחיוך. "כיף, קצת צפוף, אבל כיף" מיקוטו חייך, הם התיישבו באחד הספסלים. קלייר חיבקה את הבובה שזכתה בה. "היה מצחיק לראות אותך ואת קיי יורים לעבר הבקבוקים ולא מצליחים, אתם כמו ילדים קטנים" קלייר צחקקה, "אנחנו תמיד רבים על דברים טיפשיים, מגיל קטן בערך" מיקוטו חייך, 'הדבר היחידי שלא טיפשי שאנחנו רבים עליו, זו את..' מיקוטו השפיל מבט. הפוני שהסתיר את עינו האדומה ירד ונתן לקלייר מבט על העין המיוחדת של מיקוטו. "מיקוטו…" קלייר אמרה במבט רציני, הוא הסתכל עליה, היא הוזיזה עם ידה את הפוני שלו והביטה בעיניו השונות. האחת ירוקה והאחת אדומה כדם. "מפחיד נכון?" מיקוטו גיחך, קלייר נדה לשלילה במהירות. "לא, זה לא מפחיד, האמת היא שיש לך עיניים יפות!" קלייר חייכה, מיקוטו הביט בה בפליאה, 'אף פעם לא אמרו לי שהעיניים שלי יפות, תמיד הציקו לי בגללן' חשב מיקוטו בעצב. "העין האדומה שלך, היא כמו אבן אודם יפיפה ונדירה" קלייר צחקקה, 'תמיד אמרו לי שזה דומה לצבע הדם, אף פעם לא למשהו טוב' מיקוטו המשיך לשתוק ולהביט בקלייר, הוא הבין מה הוא כל כך אוהב אצלה. את הטוב לב שלה, את זה שהיא תמיד מסתכלת על הצד הטוב של העולם. "תמיד שנאתי את העין הזו שלי, בגללה אמא שלי התעללה בי.." מיקוטו הסתיר עם ידו את עינו, קלייר התעקשה והורידה את ידו בעדינות. "היא לא התעללה בך בגלל העין, היא התעללה בך בגלל הגעגוע שלה לאבא שלך. לפעמים, געגועים יכולים לשגע בן אדם" קלייר חייכה חיוך עצוב. "היא ואביך, הם אהבו אחד את השני, ונראה שהוא עדיין לא מוכן להשתחרר ממנה גם אחרי שמתה" קלייר הביטה בשמיים. "אבל אני בטוחה, שהיא אהבה אותך עד מותה, גם עם העין, היא אהבה אותך, אבל הגעגוע השתלט עליה" קלייר חשבה בעצב. "קלייר…" מיקוטו מלמל, היא הביטה בו במבט תמהה, פניו התקרבו אל פניה, בניסיון לנשק אותה. היא לא התנגדה. "חבל שאין לי פופקורן לרגעים כאלו" לוציפר אמר להאדס, האדס נתן לו תפוח מסוכר. קצה שפתם של מיקוטו וקלייר נגעו, הזיקוקים הפתיעו את שניהם, "הגעתי!" רץ אליהם קיי, בידו היו שלושה תפוחים מסוכרים. הוא הביא אותם לאחר שגילה שזוג האנשים כלל לא היו אוסטין ואימו, אלא רק זוג שדומה להם. "בדיוק בזמן!" קלייר חייכה, הם התיישבו בספסל, קלייר היתה ביניהם והם הביטו בשמיים בזמן שהם אכלו תפוחים. "בטח פין וסם עכשיו מתנשקים ביחד, כמה רומנטי" קלייר חשבה בקול רם, שמחה על המחזר החדש שפין השיג לעצמו. היא נזכרה בפעם הראשונה שסוקה אמר לה שהוא אוהב את פין, הוא חיזר אחרי פין מבלי שפין הבין זאת. אחרי כמה חודשים הם יצאו יחד. "או שסם מפשיט אותו, אחת מהאפשרויות" מיקוטו משך בכתפיו במבט אדיש, קלייר צחקקה, זוכרת את היום לפני מותו של סוקה, פין רץ אליה וסיפר לה שהוא הולך לביתו של סוקה בפעם הראשונה, היא הבינה שהם כנראה עומדים לעבור עוד שלב במערכת יחסים שלהם. "יהיה בסדר" היא צחקקה פעם נוספת, עיניהם זהרו לקול הזיקוקים. "מה אתה עושה?" לוציפר הביט בהאדס מחבק בובה בדמותה של פרפסונה. "פרפסונה תפרה לי את זה.. במקרה וארגיש בודד כשהיא לא נמצאת כמה חודשים.." האדס מלמל. "אתה מדמיין את עצמך מסתכל בזיקוקים יחד איתה כרגע?" לוציפר ניסה להתאפק מלפרוץ בצחוק רם, האדס הנהן בשקט, מקרב את הבובה לליבו. הזיקוקים פסקו לאחר כחמש דקות, "לוציפר…קרה מוות, המוות שסיפרתי לך עליו" האדס הביט בלוציפר במבט רציני, עיניו של לוציפר פערו. "כל כך מהר?" לוציפר רעד מעט כשהתסכל על השלישייה. 'איך…איך הם יקבלו את זה?' לוציפר חשב בעצב.

קיי ומיקוטו נפרדו מקלייר בפתח השער השחור והגדל באחוזה. "היה כיף! צריכים לבלות יותר מחוץ לבית ספר!" קלייר חייכה. "יהיו עוד פסטיבלים ואירועים" קיי חייך, קלייר הנהנה. "להתראות!" היא פתחה במהירות את השער ונכנסה לביתה. "מיקוטו..יש לי הרגשה רעה" קיי רעד לפתע. "גם לך הייתה את ההרגשה הזו כל הפסטיבל?" מיקוטו הלך לצידו לעבר ביתו של קיי. "כן, משהו קרה מיקוטו, משהו קרה בזמן שהיינו בפסטיבל" קיי נראה מודאג. "יש לי הרגשה שזה קשור לאמא שלי, תעלה איתי לדירה" קיי נראה מפוחד, מיקוטו הנהן. "אני אבוא, אני בטוח ששום דבר לא קרה" מיקוטו ניסה לחייך חיוך מעודד. "תודה.." קיי גיחך. הם עלו במהירות במדרגות הבניין. קיי תקתק כמה פעמים בדלת אך לא היה מענה, "היא בטח ישנה.." מיקוטו נאנח, קיי הוציא את מפתחות ביתו ופתח את הדלת. "אמא..?" קיי נכנס לבית, מיקוטו סגר את הדלת. ברגע שהוא הסתובב הוא ראה את קיי נעמד מול הסלון במבט מבועת. "קיי מה קרה?" מיקוטו רץ לעברו. "מיקוטו…אמא..היא.." קיי רעד, דמעותיו החלו לזלוג, מיקוטו הביט בגופה החיוורת שנשכבה באמצע הסלון, שלולית דם הייתה מתחתיה והקימונו הכחול נצבע באדום באיזור הבטן, סכין מלאת דם הונחה ליד רוז.
היא מתה.