הקולות

משוגעת.
איזו מילה מצחיקה.
מי כמוני יודעת? הרי אני שומעת אותה כל כך הרבה. אמרו לי אותה במשך כל הילדות שלי. ועדיין אומרים. אני אף פעם לא הבנתי מה כל כך מוזר בי. אומרים לי שאלא הקולות שאני שומעת לפעמים. שהקולות באים אני לא מרגישה משוגעת, רק אומללה. אני רק רוצה שהם יעזבו אותי בשקט. שיתנו לי להתבוסס ברחמים עצמיים. אבל הם לא עוזבים. הם ממשיכים לקרוא לי. להגיד לי לעשות דברים נוראים. לפעמים אני מקשיבה להם. אבל אני משתדלת שלא. פעם אחת שהקשבתי להם, ניסיתי להרוג מישהו. למרבה המזל, או הצער, לא הצלחתי. אחרי זה שלחו אותי לבית המשוגעים. עצוב לי כאן. אני מתגעגעת הביתה.