אווטר- האגדה של שיר פרק 16

החלטתי משהו, אני נישאר בחדר .
לקחתי שק"ש והכנתי עוד הרבה בובות להיתאמן.
נישכבתי על המיזרון שפרוש על כל הריצפה.
"לילה טוב" אמרתי
נ.ב. איימי:
עוד יום בבית ספר, בלי חברים, רק אני, לבד.
היתישבתי במקום שלי, לבד.
"כולם לפתוח ספרי חשבון!" אמרה שולה קלומוביץ המורה שלנו למטמתיקה
פתחנו את הספרים ולא היתרכזתי, ציירתי, ציירתי את עצמי מרימה גוש אדמה בכוח המחשבה.
אני אוהבת לצייר דברים לא מציאותיים.
"איימי! איימי!" אמרה המורה "שאלתי אותך משהו" היא אמרה ואני היסתכלתי על על התרגיל שכתוב על הלוח
"2" אמרתי וחזרתי לציור
המורה המשיכה בחפירותיה ואז הגיע הצילצול הגואל.
יצאתי מהכיתה והלכתי ללוקר שלי, היה שם פתק שהיה כתוב בו:
'תיפגשי אותי מאחורי בית ספר עוד 2 דקות
ממני
סודי'

מעט חששתי אבל עשיתי את דרכי אל מאחורי בית ספר.

"שלום?" שאלתי "יש פה מישהו?"
"אני פה" שמעתי קול גברי
"מי אתה?" שאלתי
"תיתקרבי ואגיד לך" הוא אמר, מעט חששתי אבל היתקרבתי.
"שמי הוא ליאוי, אני ממסדר הלוטוס הלבן, את באמת יכולה לישלוט באדמה, כמו בציורים שלך" ליאוי אמר
'הוא פריק' חשבתי לעצמי
"סליחה אדוני אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אמרתי
הוא הושיט לי פלאפון ושם ראיתי סירטון של מישהי ששולטת על מים בעזרת תנועות ידיה.
"זה מזויף?" שאלתי והוא עשה לא עם הראש.
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאלתי
"תבואי איתי, אחרת עולמינו יחרב"הוא אמר אבל משום מה אני שמחתי עליו.
"טוב." אמרתי
הלכתי אחריו, מעט חוששת אבל בוטחת בו.
"אבל מה עם ההורים שלי?" שאלתי
"הם יודעים, גם אימך הייתה כשפית אדמה" ליאוי אמר
0-0