אסון שלא נשכח..
העיניים הפוחדות,
הידיים הרועדות,
והילדים הקטנים,
הבוכים בקולי קולות.
הפצעים הכואבים,
האנשים המורעבים,
האנשים המבוהלים,
העולים ויורדים לקרון הרכבות..
הצעקות הרועשות,
הזיכרונות המכאיבים,
הקעקועים הצורבים,
המבט האחרון,
נחרט עמוק בתוך הזיכרון.
מחנות ההשמדה,
הגדר החיה,
החיילים המפחידים,
והגיבורים שמתנגדים.
הצעקות והצרחות לא נשמעות מרחוק,
ילדה קטנה שמחפשת את אימה..
וכך הכל נגמר..
באסון שלא נשכח..
שישה מיליון הלכו לעולמם..
ואלו שניצלו וברחו,
נותרו עם זיכרון וסיוטים..
טראומה לכל החיים..
תגובות (2)
ביום השואה אני מרותקת לטלוויזיה. אני רואה סרטים על השואה. בעיקר אני אוהבת את "המפתח של שרה"
שיר ישן בעל משמעות עמוקה כל כך (את יודעת למה התכוונתי כשאמרתי שיר ישן).
שיר שהלוואי שיכולתי להגיד עליו מקסים אבל אין דבר מקסים בשואה.. השיר כתוב בצורה מדהימה ומעוררת רגש בצורה מדהימה!!!