בלה סוויטר פרק 9

אני לא יודעת כמה זמן ישנתי, עייני היו עצומות וגופי כאב.
"היא תהיה בסדר" שמעתי את קולו של טיירו.
"סתום!" שמעתי את כריס מתריסה לעברו, "בגללך הם גילו את מיקומנו, חתיכת בוגד!"
"כריסטינה" זה היה שון, "זה מספיק. היא בסדר גמור, רק מחסור פתאומי בדם, זה הכל." הוא נשמאה רגועה ונשמע שהוא מצליח להסדיר את נשימתה הכאוסה של כריס.
ניסיתי לקום, הזזתי מאט את ראשי אך ללא הועיל. הרגשתי משהו מחזיק בראשי, הושתתי יד והרגשתי תחבושת מעל עין ימין. אה נכון, נפצעתי…
"היא התאוררה" צעקה כריס בהקלה, "את בסדר?"
"איך את מרגישה?" שאל טיירו והתקופף לעברי.
"אתה תתרחק, שמעתה?" צעקה לעברו כריס.
"די!" פקד שון. הוא עזר לי לקום לישיבה.
"איי! הראש!" נאנקתי, "מה קרה?"
"את התעלפת ממחסור בדם" אמר שון, "וונדי פה חבשה אותך".
הבטתי אחורה, וונדי חייכה אלי חיוך ביישני.
"תודה…" מלמלתי.
"את עשית לי התקף לב!" נזפה בי כריס, "אל תעשי את זה יותר לעולם! מה חשבת לאצמך כשהסתערת בראש ככה?!"
"טיירו…" לחשתי, "אתה… אתה… הייתה פה ואז…"
טיירו עשה לי פרצוף של נדבר אחר כך.
"כבר מאוחר" החריז שון, "בואו נקים מחנה".

שון וכריס הלחו להביא את האוהלים של הנערים שתקפו אותם.
"אילו יצורים אלה היו?" שאלתי את טיירו ווונדי.
"אלה קורנוסורים" אמרה וונדי, קולה היה רך ומרגיע, "הם חמי מזג וחיים בשביל לאחול אחרים, יצורים מתועבים למדי".
זו הייתה הפעם הראשונה שוונדי דיברה וכבר ידעתי שאני אוהבת את הילדה הזאת.
"תודה על מקודם", אמרתי לה.
"זו לא בעיה, העיקר שאת בסדר", אמרה, קולה השתנה לקול עצוב, "אני לא הועלתי לכם בקרב, אני לא נלחמתי. אני ברחתי. אני חלשה."
"את מדהימה!" אמרתי לה, הכאב שלי פחת משמעותית מאז שהיא חבשה אותי, "עכשיו אני מבינה למה שון אוהב אותך כל כך. את באמת מיוחדת."
וונדי חייכה חיוך קטן, אבל עינייה היו עוד עצובות.
"הבאתי אוהלים!" קרה כריס ממרחק כעשרים מטרים מהם.
טיירו מיהר לעזור לה, אבל היא העיפה אותו, "אתה עדיין בוגד בעיניי!"