Dark Translated דארק מתורגם פרק- 39

גופינו היו מחובקים מתחת לשמיכת הפוך. אצבעות רגליי התפתלו כאשר שיערות רגליו של הארי דגדגו את עורי החשוף. ראשו נח על החזה שלי בעודי מסרקת את תלתליו הפרועים עם אצבעותיי. זרועו הייתה כרוכה סביב המותן שלי, נוחר קלות. זזתי בעדינות, אחיזתו של הארי התחזקה כשהוא הצמיד אותי קרוב אליו. הוא נראה כל כך יפה, תלתלי ראשו סבוכים, שפתיים תפוחות, אדומות. הבטתי בו כמעט בפחד בעוד ריסיי עיניים גדולים פרפרו על לחייו, טובע בשינה עמוקה לפני שנח על החזה שלי פעם אחת נוספת. נשימתו מתאזנת לקצב איתי ויציב, וזה מרגיע אותי.

מצאתי אותו בתנוחה הזאת זמן קצר לפני שהתעוררתי. הכריות מונחות בבלאגן מעל ומתחת לסדינים. במקום הוא בחר להשתמש בתת המודע שלו, עוטף את איבריו מסביב לגוף שלי. זה לא היה מגן כל כך, וכמעט מפחיד במקצת, הזכיר לי מעט ילד הנצמד למישהו שאוהב כדי לקבל נחמה. אורף רגליו הארוכות של הארי היה כרוך בשלי. אצבעות נצמדות מדי פעם, בעדינות אוחזת בחולצה המעטרת את חלק גופי העליון.

הייתי כמעט בטוחה שהתנוחה של הארי כשהוא ישן הייתה מתוך פחד שאני אעזוב. מחזיק בי נואשות. אבל הוא לא היה צריך לדאוג. לא היה סכוי שאעלם. הרגשות שאני פיתחתי לבחום היפיפה שאוחז בי בחום רב, היו משהו שמעולם לא הרגשתי לפני כן.

לא היינו עדיין מוכנים לחשוף איך אנחנו מרגישים אחד לשניה. אני ידעתי שלהארי היה אכפת ממני, הוא אמר לי זאת אין ספור פעמים. אבל עמוק בפנים אני פוחדת מהקשר החזק הזה שאליו אני קשורה אחרי מה שהוא עשה לי. אני לא הייתי במערכת יחסים קודם לכן, לא הרגשתי את הרצון החזק הזה להיות כל כך קרובה למישהו.

לא הייתי עוד מסוגלת לחשוב על המחשבה שמתרוצצת לי בראש בלי הפסקה. תשומת הלב שלי שבה חזרה להארי. הוא מלמל קלות את שמי, ידיו החמימות מחליקות על פני המצעים. שניות לאחר מכן הבנתי שהוא היה בחיפוש אחר ידי הקטנה יותר. הושטתי את ידי אליו, אצבעות ארוכות באופן מוזר השתלבו עם שלי ומעודדות את ידי לעלות מעלה אל תלתלי ראשו המתנופפים. חייכתי, אפילו מתוך שינה הארי הארי מוצא נחמה כשמשחקים לו בשיער. אנחה כבדה נפלטה מפיו, שפתי התחתונה נלקחה בין שיניי.

"אני חושבת שאני מאוהבת בך." מלמלתי בקושי.

ליבי החל לפעום כנגד החזה שלי והרגשתי שבוודאות הארי יכול היה לחוש בדופק ליבי המואץ. לפתע גופו הורגש על שלי, משקלו גובר על שלי. לא יכולתי לנשום. האצבעות שלי נאבקו בעדינות בזרועו הנכרכה סביב המותן שלי, מנסים להתחמק בעדינות מתחת לגופו הגדול. זה היה קשה בהתחשב בעובדה שאבריו הארוכים של הארי היו כבדים יותר תוך שינה; גופו הסתבך עם שלי פשוטו כמשמעו. כוח גופו עדיין ניכר אפילו כשהוא חלש ומחוסר הכרה. צליל המלמול המתוסכל שנפלט מפי יכל היה להישמע כשניסיתי לחלץ רגלי מבין ירכיו של הארי. הצלילים גברו כשהתנגדתי לזרועו שהייתה נחושה להצמיד אותי אליו. במשך כל הזמן הזה עיניו הירוקות והנוצצות של הארי נשארו חבויים מפניי. שתלתי נשיקה על לחיו, אצבעותיי מברישות בעדינות את תלתליו. נראה כי הארי נרגע מהמחווה, ניצלתי אפשרות זאת ושחררתי רגליי מבין ירכיו הכבדות. הגניחה הגרונית שהשתחררה בעקבות הפעולה שלי גרמה לגופי ללהוט. עייני נפערו במקצת בעוד הברך שלי ליטפה קלות את החלק הנוקשה בין ירכיו של הארי. התעלמתי מהתמונות שחדרו למוחי, האהוב שלי מתנשף ונוצץ מזיעה מעליי. ראשי רעד במקצת, מסתירה מעצמי את הפיתוי של להביט מתחת לשמיכה; מודעת לזקפה העבה שחשתי שעות ספורות לפני כן, מתאמצת לא הביט על הבד השחור המכסה חצי מגופו התחתון של הארי.

הרגשתי שההערכה עצמית הייתה — כשבסופו של דבר השתחררתי מאחיזת המגן החזקה של הארי. אי הנוכחות שלי בתוך סביב ידיו של הארי גרמה להארי להוציא יבבה מתוחה, מצחו התקמט, עיניו נשארו עדיין סגורות. למרות הבעת פניו הלא מרוצה של הארי, הוא עדיין היה הגבר היפה ביותר שראיתי מעודי.

חוסר המנוחה שלו המשיכה עד שהוא נשכב מעל למקום ששכבתי עליו לפני זמן מה. רגליים ארוכות מתמתחות מתחת לסדינים עד שכף רגלו דרכה אל מחוץ למיטה. לא יכולתי שלא לחייך. שפתיו המלאות והוורודות היו מעט פשוקות כששתלתי נשיקה קטנה על לחיו. נסגתי אחורה, מותירה את הארי לתפוס בכרית הקרובה אליו ולהצמיד אותה קרוב לחזהו.

***

מוחי חשב על דברים אחרים כשהחלקתי את הסכין על הטוסט, מורחת את הריבה הסגולה. לא שמעתי את הארי נכנס למטבח. נבהלתי קצת כשזרועותיו של הארי נכרכו סביב מותניי מאחוריי. חייכתי כשהוא מלמל לאוזני, משעין ראשו על כתפי. הוא דגדג את צווארי עם שפתיו התפוחות המשאירות שובל של נשיקות לאורך עורי.

"אני לא אוהב להתעורר לבד." הוא לחש. "חשבתי שברחת."

מילותיו אישרו לי שההשערה שלי הייתה נכונה.

"הייתי צריכה לקבל יתרון, ובכן, עם הרגליים הארוכות שלך." התגריתי בו.

זה רק עודד אותו עוד יותר, שיניו לופתות את כתפי החשופה בעודו נוהם בשובבות. התפתלתי סביב אחיזתו, צוחקת כשהוא הצמיד אותי בין גופו לכיור. עיניו הביטו בשפתיי כשתפסתי בשפתי התחתונה בין שיניי. הבטתי בלשון הורודה שלו מבצבצת, מרטיבה את שפתיו.

"הו, אני אמ.."

שתינו הסתובבנו במהרה מביטים על אימי העומדת בכניסה לבית. עיניה במהרה מתרוצצות בחדר, לא בטוחה היכן להביט כשהארי עמד מולה בבוקסר אפורים. אולם זה לא נראה כי הרתיע את הארי בעודו חייך אליה, כורך זרועותיו סביב מותניי מאחורי ומנשק את ראשי. חולצתו של הארי הונחה בפשטות על גופי מכסה רק חלק קטן מגופי התחתון, שיערי היה מונח בהדרגה בגלים על כתפיי. מבינה שכנראה ירשתי את הסומק הורוד על לחיי מאמא שלי.

"אני פשוט אמ..רק.."

היא הסתובבה במהירות והתקדמה למסדרון המוביל הישר לחדרי השינה. לא היה בכוונתי שאמא שלי תגלה עלינו בצורה כזו, אבל היה משהו קטן שיכלתי לעשות בנוגע לצב הזה. ככל הנראה לגבר שזרועותיו כרוכים סביב מותניי ושפתיו מנשקות את צווארי לא היה אכפת מהמצב. הענקתי נשיקה חטופה ללחיו של הארי, מתקדמת אל עבר הכניסה למסדרון. צחקוק נפלט מפיו כשהוא אחז בידי, ללא מאמץ רב מצידו מציד את גבי לגופו. הוא העניק נשיקה רטובה לפי לפני שהקיש עם ראשו על הדלת באינדיקציה. צחקתי כשהוא לחץ על ישבני, מצליף בו בעדינות מעודדת.

"לכי תלבשי חזייה." הוא צחק.

צפיתי בו נוגס בטוסט בחוצפה לפני שהתקדמתי אל הדלת, פתחתי אותה ועליתי במדרגות לחדר שלי. גופי לקח נשימה עמוקה לפני שהכנתי את עצמי לשיחה חסרת המנוס עם אמא שלי. מצאתי אותה יושבת על הספה, עיניה מביטות בי כשעברתי את מפתן הדלת.

"בו." היא חייכה.
היא נעמדה במקום, במהירות כורכת את זרועותיה סביבי. חייכתי כשהיא נישקה את לחיי. ידיה אחזו בכתפיי, מחליקות מטה ואוחזות בזרועותיי. היא מביטה בי בסקרנות. שיערה המתולתל נלקח אחורה בקוקו, עיניים כחולות ורכות מביטות בשלי. היא עדיין לבשה את מדי האחות שלה, הצבע הבהיר שבגללו היא לא אהבה את בית החולים.

"אז, את והארי."

סומק התגנב ללחיי כשהנהנתי בראשי, מתקשה למצוא איתה קשר עין. היא לחצה מעט על כתפיי.

"היית בטוחה?" גבותיה התכווצו לשאלה.

"הו אלוהים, אמא כן." התפתלתי.

היא הנידה בעדינות ראשה מתוך הקלה, חיוכה שב אליה. לסומק לא היה אפשרות להיעלם מפניי כשגל נוסף של מבוכה הגיע. במהירות כיסיתי עם שיערי את המקום על צווארי שבו הסימנים שהארי השאיר עליי נגלו לעין. הזכר קטן לפעולותינו האינטימיים אמש. אימי מלמלה משהו על להיות צעירה בעודה צוחקת.

"אמרתי לך שהוא מתוק."

לא היה לא שום מושג לאירועים שהתרחשו מהפעם האחרונה בה ראתה את הארי. אבל מצאתי את עצמי מחייכת, היא צדקה.

"אני מחבבת אותו." הודתי בשקט.

עוד לא אמרתי לאף אחד את האמת על רגשותיי כלפי הארי. אבל מבט ההבנה על פניה של אימי, היא הייתה מודעת למה מסמלת השתיקה.

"הדרך בה הוא מביט בך. זה מזכיר לי את הדרך בה אבא שלך היה מביט בי."

מילותיה דקרו את ליבי. יכולתי לחוש בדמעות מתאספות בזוויות עייני בעקבות ההזכרה של אימי על אבי. אפילו כשגדלתי, לא יכולתי להכחיש את האהבה הבולטת שהייתה להוריי. הם השלימו אחד את השנייה. כשאבא שלי נפרד בחומרה מאיתנו זה למעשה שבר את אמא שלי, מעולם לא צפיתי בה בשום דבר שמשתווה לפעם אחרי מות אבי. המשמעות של מילותיה הייתה רבת עוצמה.

השיחה השקטה שלנו נקטעה כשהארי הופיע במפתן הדלת. מכנסי הג'ינס שלו היו מונחים על גופו בצורה רופפת, החלק השחור של תחתוני הבוקסר שלו בצבץ מבעד לרוכסן הפתוח. הוא עמד שם, עדיין חסר חולצה מחייך לעברנו, לחלוטין מודע למצב המביך שאליו נקלע.

"אעזוב את שתיכם לבד." אימי לחצה את ידי והתקדמה אל עבר הדלת.

"נחמד לראות אותך, הארי." היא אמרה כשעברה אותו ויצאה מהחדר.

"גם אותך מיס אליס."

"הת'ר." היא תיקנה אותו.

הצחקוק הצרוד שלו הדהד לפני שהוא עשה את דרכו אליי.

"אני חשבתי שאתה הולכך להתלבש." צחקקתי.

אצבעותיו משכו בשובבות בשולי החולצה שלבשתי. עיניים ירוקות נצצו בשובבות כשהוא התנשא עם גובהו מעליי. הנחתי את ידי על עור יריכו הרך כשהוא רכן אליי. חום גופו הרגיע אותו.

"את לובשת את החולצה שלי, ועם כמה שזה נראה עלייך טוב, אני צריך אותה חזרה." הוא גיכך לתוך צווארי.

אצבעותיי הרגישו צמרמורת בעודי גוררת את מגעי מעלה אל גבו השרירי של הארי. אנחה קלילה הוחלפה ביננו, מעבירה את אצבעותיי בין תלתלי ראשו המבולגנים, שומרת את שפתיו דבוקות לכתפי.

"אתה תצטרך לתפוס אותי קודם, סטיילס." לחשתי.

הבטתי לאחור כדי לגלות את הארי המביט בי בפליאה. הניצוץ השובב בעיניו היתמלא בחשיכה עדינה כשפגשתי במבטו. הוא נראה כל כך לוהט. חבורות עדיין בלטו על פני גופו השזוף מהמאבק שהתרחש יום קודם לכן. התפללתי שהסימנים לא נראו לעין מאמא שלי.הרגשתי קצת מובכת מהמחשבה שהיא הניחה שגרמתי למעשים מסויימים בחדר השינה שלנו.

"האתגר מתקבל." קולו של הארי נשמע צרוד מן הרגיל.

הטון העמוק שלח מדקרים לכל גופי לפני שבמהרה זינקתי אל עבר הדלת. בקושי הספקתי להגיע למדרגות לפני שידי גדולה תפסה בבד הרופף המונח על פלג גופי העליון. הצלחתי לחמוק ממנו, מסתובבת ומניחה נשיקה קטנה על שפתיו של הארי בתור הסחת דעת. להפתעתי המחווה סיפקה לי יתרון, והבנתי שאני יכולה לעלות במדרגות. יכולתי לשמוע את אימי צוחקת כשצווחתי, הארי שהיה נחוש לתפוס אותי בעודו רודף אחרי לחדר השינה.

כשלא נשאר לי לאן לברוח במהירות הוא סגר את הדלת מאחורי. גופי נסוג אחורה כשחיוך שבע רצון עיטר פניו של הארי.

"נראה שניצחתי." הוא הצהיר בגאווה, עיניו בוחנות מעלה ומטה את מבנה גופי.

קצות אצבעותיו שרפו את עורי כשהוא חיבר אותם לצוואר החולצה שלי, משכו אותו מעט. גופי הרגיש חלש כשהא צמצם את המרחק ביננו, נוגע ברפרוף במותניים שלי ומשם בשולי החולצה.

"אני יכול להוריד אותה ממך?" הוא גיכך.

רפרפתי בריסיי, ידיים גדולות מוצאות את קצות מותניי כשהוא תופס בשולי הבד ומעלה אותו מעלה. צחקקתי כשהארי לחץ על מותניי בעדינות, יודע בוודאות כמה רגישה אני יכולה להיות. אך הצחוק הפסיק. נשימה חמה ושובבה הורגשה על פני עור צווארי. הארי רכן פניו לתוך השקטע של צווארי, נשיכותיו העדינות דגדגו את עורי, שפתיו מלטפות את עורי.

"התעוררתי עם זיקפה הבוקר." הוא מלמל.

נימת קולו כוונה הישר לכאב שחשתי כלפיו. מגעו המפתה המשיך להסיר את החולצה שלבשתי.

"התאכזבתי לגלות שהחברה שלי לא הייתה שם כדי לעזור לי עם זה."

החולצה נמשכה בעדינות מעל ראשי, עוזבת את החזה שלי, נחפשת לחלוטין לעיניים הירוקות והמלאות המביטות בעורי.

"אולי בפעם הבאה." הוא גיכך.

במהירות ובאופן אחיד הוא משך כלפי מעלה את הבד במטרה לכסות את פלג גופו העליון.

"ממ.. אני עדיין לוהט." הוא התגרה.

זרועה ימיני התנופפה במהירות וכיסתה את שדיי שעליהם הביט. כשביקשתי ממנו למצוא לי חולצה אחרת, אני לא הכי הייתי מרוצה מהבחירה שלו. לחיי הסמיקו כשהוא הושיט אליי אותה בציפייה, עיניו נצצו בשובבות. הסתובבתי, מפנה אליו את גבי בעודו מחכה שאסיים להתלבש.

לפתע קמט נחרט על מצחי כשהבטתי בחולצה שעליי.

"הארי, זה כמעט שקוף."

"אני יודע." הוא אישר בשובבות.

לפני שיכלתי להתלונן, שוב נמשכה מעל ראשי חולצה, פחות שקופה. הרגשתי כמו ילדה קטנה כשהוא עזר לי להתלבש, משחיל זרועותיי דרך השרוולים. הוא עודד אותי לסובב גופי ולהביט בו, החיוך החצוף שלו בעדינות חשף תווי פנים יפיפיים. אבל נשארתי מיואשת כשגומותיו המהממות בחיי נעלמו, יחד עם מצב הרוח השמח שלו. מבטו התמקד על הירך שלי, ידי משכה את אצבעותיו משם כשהוא ניסה להרים את הבד מעליי, מביט בחבורות שיצר על גופי.

"אני מצטער שפגעתי בך." קולו היה שקט.

למען האמת, התזכורות של האפילה שלו לא מפריעות לי בכלל. חייכתי לנוכח המצב, סימנים מכסים את שתינו, אותי ואת הארי; חבורות מסויימות, שריטות ציפורניים וצבעים נוספים רכים יותר, ראיות לשפתיים מפתות וחמות. אנחנו מתאימים.

אבל זה לא היה הכאב שממנו חששתי.

"אתה פשוט באמת…" התפתלתי.

הייתה לי ההרגשה שהארי ידע מה אני מנסה לומר. הקימור הקל על שפתיו הרגיע אותי קצת. הוא ניצל את השעשוע והבחין בעיניי, מבטי הלחוץ רוכן מטה. העדינות שבי היא משהו נערץ.

"הגוף שלך מתאים לשלי. ככל שנקיים יותר ויותר סקס זה יהפוך לקל יותר." הוא הסביר.

פניו התרפקו על צווארי, שפתיים נצמדות על עורי הרגיש שניה לפני שעוברות לאוזני. זרועות אוחזות אותי קרוב, חזינו –הלבושים- נצמדים אחד לשני. החום הקורן מגופו של הארי חימם את גופי.

"בלי כאב, רק תענוג." הוא לחש.

סומק עיטר אל לחיי כשהארי פלט מפיו את המילה האחרונה. היה משהו בדרך שבה קולו האיטי והצרוד של הארי לקח את המילה בעלת העוצמה לרמה גבוה יותר. הדרך שבה שפתיו פלטו את המשמעות בתקיפות והבטיחו לי שהיה לו כל כוונה לעמוד מאחורי מילותיו. נהפכתי לחסרת נשימה כשהארי נסוג לאחור, עיניו ננעלות עם הביישניות שלי.

"מה קרה?" הוא קימט את מצחו.

ידיי נלקחו בכפות ידיו הגדולות, אגודליו משפשפים ברכות את גב כפות ידי.

"אתה רוצה לעשות זאת איתי שוב?" שאלתי בשקט.

הוא חייך, הנהן בעוד שיערו המכורזל נפל על פניו.

***

לא ממש רציתי שהארי יעזוב. נשיקת הפרידה שלנו הייתה מלאת תשוקה ויכולתי לומר שהוא לא רצה להיפרד יותר ממה שאני לא רציתי. הוא לא יאפשר לי ללכת איתו וללוות אותו למכוניתו, אז במקום זה ישבתי בפתח הבית וצפיתי בו עם מכוניתו נעלם לי מהאופק.

רק מהאופן שבו הוא לוחץ את שפתיו על שלי, אצבעותינו נכרכות בעדינות. ידעתי שהעוצמה של הטבע המגן שלו רק תתעצם. הארי רצה לשמור עליי בטוחה. יתרה מזה שעכשיו אנחנו לקחנו את מערכת היחסים שלנונו לרמה הבאה. הלילה שחלקנו יהיה לילה שאני מעולם לא אשכח, הלילה שגרם לחיזוק הקשר שלנו.

הארי הבטיח להתקשר אליי מהעבודה, ולכן כאשר שמו הבזיק על מסך הטלפון שלי חיוך בלתי נשלט פרץ על פניי. במהירות אמרתי לפופי שאני חייבת לענות לשיחה הזו, היא צחקה, מובילה אותי מישם לני שעשיתי דרכי לחדר האחורי. המבט הקשה שקיבלתי מדן לא נעלם מעיניו.

"שלום, יפיפיה." קולו הרגיל של הארי הדהד.

"היי."

התיישבתי על השולחן בחדר הקטן בחלק האחורי של החנות, רגליי מתנפנפות, נעות קדימה ואחורה.

"איך את מרגישה?" קולו הצרוד של הארי אמר מהצד השני.

"קצת כואב, אבל אני בסדר." איך בעבודה?" שיניתי במהירות את הנושא.

אני חושבת שהוא יכל לחוש שלא ממש רציתי לדבר בטלפון, על הכאבים שהגוף שלי חש היום.

"כן, לא רע. אני רק מחכה למישהו חדש שאמור לבוא ואותו לאמן." הוא לא נשמע נלהב במיוחד.

גבי התקמר בנסיון להקל על המתח שנוצר על שריריי. הייתי אמורה להביט על התגובה חסרת ההתלהבות שלו, אך הוא השיג אותי.

"לא יכולתי להוריד את החולצה שלי היום." הוא התחיל לומר.
קימטתי את גבותיי, מצמידה את הטלפון קרוב יותר לאוזני. מספר עמדות נבעטו אחורה, הסקרנות לוקחת שליטה.

"למה?"

"משהי השאירה שריטות לכל אורך הגב שלי." הוא אמר בפשטות.

עיניי נפערו עם מילותיו. שכחתי שהציפורניים שלי גרמו לסימנים ברורים ובולטים לנוכח גופו של הארי מעליי. לא יהיה קשה לאף אחד להבין שהשריטות היו כתוצאה מסיבוך תחת לחץ בסדיני המיטה.

"הו אלוהים, אני מצטערת, הארי."

הוא צחקק לנוכח דאגתי.

"אל תהיי, זה ממש לוהט." הוא עצר לרגע. "זה כאילו שסימנת אותי אצלך."

הופתעתי מהטון הפתה שהרעיד את גופי. מצאתי את עצמי תוהה אם להארי תהיה התנגדות לזה שאשתמש בפה שלי להשאיר סימנים חיוביים במקום אחר. הסמקתי, מדמיינת את המתח שעצמות צווארו יכולות לקבל. אבל שיחתנו נקטעה על ידי דן, הוא פתח את הדלת בדחיפה.

"סטיב צריך אותך בחזרה לחנות." הוא אמר באדישות.

הנדתי בשקט כהסכמה, אבל עמידתו המשיכה לשהות בפתח הדלת.

"זה הוא, החבר שלך?" דן קירב ראשו לטלפון שלי.

עוינות מסוימת נשמעה בקולו, סלידה ברורה לעובדה שלקחתי זמן רב מידי לדיבורים. המהמתי בתגובה ופניתי משם.

"מה זה?" הארי שאל. "זה הפריק הטיפש מהעבודה שלך, נכון?" טון קולו התנמך.

היה לי קצת קשה להתרכז בשתי הגברים שרוצים את תשומת ליבי. האגואים שעפים היו קצת יותר מידי.

"בו?" דן קרא.

"שמעתי. אהיה שם עוד דקה." השבתי חזרה.

לא התכוונתי להשיב לו בצורה כזאת. דן יעזוב אותי רק אם יראה שאני מוטרדת. ואפילו כשהוא עזב הוא השאיר את הדלת פתוחה לרווחה. זה היה כמעט כאילו הוא ידעה שהמחווה המתסכלת הייתה אחת מהדברים שמרגיזים אותי. הארי המשיך לדבר איתי דרך הטלפון.

"ברצינות בו, אם הוא לא מתחפף אני הולך לכסח לו ת'צורה."

תוקפנותו הייתה בוטה דרך קולו הגס. ידעתי שהאיום שלו לא היה כלום מלבד ריק. וכשהלא השבתי לו, אני שמעתי צליל של דלת נטרקת בחוזקה מעבר צידו השני של הטלפון.

"הארי, מה אתה עושה?" התפרצתי.

"אני בא אלייך." הוא הצהיר בחריפות.

"הו אלוהים, הארי תעצור!" התחננתי. "תישאר שם."

שמעתי מבעד לקו כמה קללות זועמות שהוחלפו עם מישהו שנשמע כמו טום. מצאתי את עצמי אסירת תודה על נוכחותו של טום. טום לא פחד מהארי כמו כולם, הוא יכל היה לעמוד זקוף מול הבחור המתולתל, אפילו בזמן שהוא הכי עצבני. אבל הייתה לי הרגשה שהתוקפנות של הארי תהיה מצטיינת בדרך האופיינית לו אם הוא אי פעם ירד לקרב אגרופים.

"הארי." כמה שניות חלפו, אבל ידעתי שהוא עדיין היה בצד השני של הקו. נשימתו נעשתה מעט כבדה יותר. "הלוואי והייתי שם. הייתי מנשקת את הקמט הקטן שנוצר לך בין הגבות כשאתה כועס." הבטחתי בשקט.

עמידתי הייתה מתוחה כשבחרדה ציפיתי לכל סוג של תגובה.

"אני יודע מה את מנסה לעשות." הוא מלמל.

"אתה נראה מאוד סקסי כשאתה כועס." המשכתי.

הצחקוק הקל שנשמע מהצד השני אישר לי שהצלחתי בחלק הרגעתו.

"איפה עוד היית מנשקת אותי?" הוא שאל באטיות.

***

ראיתי את דן עומד מאחורי הקופה. הוא לא הסתובב להביט בי כשנעמתי לצידו. אבל מבטו קפץ לרגע כשנגעתי בזרועו. הוא הזיז את השיער החום הבהיר מפניו הרחק מעיני. עיניו מביטות בי לעומק. לא היה ספק שהוא היה מושך, אבל לא יכלתי להביט בו בדרך אחרת חוץ מאשר 'חבר', ואיכשהוא אני יודעת שיש לזה קשר מסוים לילד מתולתל. אף אחד לא השתווה להארי.

"סליחה." התנצלתי בפניו.

תווי פניו התרככו לנוכח מילותיי.

"זה בסדר." הוא חייך. "אבל אני כנראה לא אמור לדבר איתך." דן השיב.

קימטתי את מצחי, נרתעתי קצת למשמע מילותיו. חשבתי שאנחנו חברים. רוב המשמרות שלנו היו באותו הזמן וביליתי איתו הרבה זמן כשקיבלנו סחורות חדשות לחנות. היה קל לפתח איתו שיחה והוא גרם לי לצחוק.

"למה?"

"החבר שלך לא אמר לך?"

אבל הוא לא היה מסוגל לסיים את ההסבר. נהייתי מעט סבלנית כשנתתי לו לשרת לקוח שנכנס לחנות. במהירות אני ארזתי את הפריט שנבחר מהלקוח על מנת לזרז את הסיטואציה. כמובן שאני ידעתי שדן והארי פיתחו אחד לשני סלידה קיצונית כבר מההתחלה, אבל לי זה היה נראה מוגזם.

"דן." עודדתי.

עיניו הביטו בשלי, סורקות את פניי.

"הוא לא היה הכי מרוצה מזה שאנחנו עובדים ביחד." קולו היה נינוח, ואני ידעתי שהוא התכוון לשיחה הקצרה שחלק עם הארי שבה לא הייתי נוכחת.

המידע היה כבר ידוע.

"הארי פשוט קצת מגן עליי." הסברתי.

צליל הזלזול שנפלט מפיו של דן הפתיע אותי.

"קצת מגן?" הטון שלו עלה, עקיצה נפלטת עם מילותיו. "הוא אמר לי שהוא פאקינג יהרוג אותי אם אני אי פעם ינסה לגעת בך, ואת זה אני מנסח אחרת."

לא הייתי בטוחה איך להגיב. החנות נעשתה שקטה יותר, הקופה התרוקנה מלקוחות כשדן הסתובב אליי.

"באמת, בו. את לא יכולה להגיד לי שהוא לא מפחיד אותך." גבותיו התקמטו.

העובדה שזה מה שהוא הניח מהארי עיצבנה אותי. לא דן ולא אף אחד אחר ידע משהו על מערכת היחסים שלי עם הארי. צעדתי קרוב יותר אליו, גובהי מוכיח חיסרון.

"אני לא מפחדת מהארי." הטון שלי היה נוקשה.

הוא בהה בי, מבטו עובר את ראשי לפני שחוזר להביט בי שוב. זה היה נראה כמעט כאילו הוא תיכנן משהו בראשו. עיניו נצצו כשהביט על תווי פניי, מביטות על שפתיי לשנייה אחת יותר לפני שחוזרות ומביטות בעיניי, יוקדות אליי עם הכחול של עיניו.

"החבר שלך אמר לי שאין בעיה לרכוש אקדח. אחר כך אמר שאין לו בעיה להעניק לי חור נוסף לנשום ממנו." דן עצר. עיניי נפערו, גוש גדול וכבד נבלע בגרוני. "את פוחדת עכשיו?