מילים זה לא הכל בחיים… פרק 1 ( תקראו ברציתי להוסיף)
"כלום לא קרה " עניתי
" אז למה פרצוף תשעה באב?" שאל וגיחך ואז הסתכלתי עליו וראיתי את עיניו היפות והירוקות מסתכלות עליי
"אתה מבטיח לא לספר לאף אחד?" שאלתי במבוכה
"כןכן " ענה והתיישב לידי
אחרי שהוא התיישב וסיפרתי לו שבגלל שאני מגמגמת אז כל מה שקרה קרה ובגלל זה הייתי עצובה והוא ענה " בכלל לא שמעתי שאת מגמגמת..המורות האלה כולן בני זונות " אמר וצחק
"מסכימה איתך" עניתי בגיחוך
" מה אתם עושים פה?"באה אחת מהחבורה שלי מור "ומה אתה עושה פה איתה? " הוסיפה בגיחוך
" יש לך בעיה עם זה?" החזיר לה וענה
" די אל תריב איתה היא חברה שלי" אמרתי לו מהר לפני שיצעק עליה
" מה אכפת לי לחברות שלך אסור לדבר אליך ככה, אם היא מתייחסת אליך ככה בזלזול היא לא באמת חברה אמיתית" ענה ופתאום הדברים נשמעו לי הגיוניים
" טוב אני אטפל בזה תפסיק" עניתי והוא עזב אותה אך לא וויתר " אני לא אריב איתך אבל אם תתייחסי אליה יותר יפה אז .. אז .. " ענה והיא קטעה אותו " אז???"
" אז אני אעשה לך משהו שתצטערי שלא התנהגת אליה טוב :" ענה והיא ברחה משם
וואו לאף פעם לא היה לאף אחד אכפת ממני כל כך (מהחברים שלי) כנראה שמצאתי פה באמת חבר אמיתי…
היה צלצול ונכנסנו לכיתות ואז ראיתי שכולם מסתכלים עליי ומתלחששים ואני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר…
תגובות (1)
נשמע מעניין ^
תמשיכי..
וקראתי עכשיו את ההקדמה {לפני שקראתי ת'פרק}
את באמת מגמגמת..?