את תמותי

"את תמותי" היא אמרה לי,
וכרגיל המבט הזה בעיניה.
לא הייתי בטוחה מה פירושו וגם לא היה אכפת לי.
"את אמרת את זה גם לפני שבוע, ואני עדיין בחיים"
אמרתי באדישות.
אני יודעת שרוב האנשים היו מפחדים בקטע הזה,
אבל אני לא.
לא יותר.
"ובכן, אם תמשיכי ככה, את תמותי" היא העיפה לעברי
מבט אחד אחרון ואז, הסתובבה חזרה לענייניה.
"זה לא כאילו יהיה אכפת למישהו" אמרתי, אני לא בטוחה
ממש למה.
היא לא אמרה דבר בתגובה, רק נאנחה.
"יש אנשים שאכפת להם ממך" היא אמרה כאשר פתחתי את הדלת,
אך לא הקשבתי לה.
לא האמנתי לה,
לא יכולתי לגרום לעצמי להאמין.
"אם לאנשים היה אכפת ממני, לא הייתי כאן עכשיו"
אמרתי לה, וסגרתי אחריי את הדלת.