לא רציתי לגלות

לא גיליתי לה שאני שונאת חומוס.
כל הילדים מסביב אכלו את הכריך, נראה שהם ממש אוהבים חומוס. ורק אני נגסתי ביס קטן ומייד הפה שלי כולו התמלא במן חמיצות כזו.
הבטתי סביב השולחן, ירון כבר כמעט סיים את הכריך וכל הפה שלו היה מכוסה בחומוס, זה קצת הצחיק אותי אבל בכלל לא התחשק לי לצחוק , בגלל שעכשיו, היתי תקועה עם החומוס שלי.
גלי כבר היתה בחצי , ולירון כבר סיימה הכל חוץ מהקשה, ורק אני נשארתי עם הכריך כמעט שלם. ניסיתי לקחת עוד ביס קטן ,קטן. קרבתי את הלחם, אט אט , הרחתי קצת.. וקרבתי לפה, השיניים נגסו , ביס קטן וחושש, ושוב הטעם החמוץ הזה. הבטן התהפכה , העוותי את פי ,
כמעט הקאתי , אני נשבעת. ניסיתי להסתכל על אורה, היא ישבה ליד השולחן הקרוב , לא ליד השולחן שלי וגם אכלה איזה מן כריך אחר. היא ישבה על הכיסא של הגננות.
ניסיתי לתפוס את מבטה אבל היא בכלל היתה מרוכזת בילדים שישבו שם ולא הסתכלה בכלל לכיוון שלי.
חשבתי אולי שאצביע ואגיד לה בשקט שאני לא כל כך אוהבת חומוס.. אבל בכל פעם כשעמדתי להרים את היד , רעדתי.
עכשיו ירון וגלי כבר שחקו בפירורים של הלחם שנשארו על השולחן וזרקו אחד על השני, וגלי דחפה את לירון ואמרה להם "מספיק כבר" . ואני היתי בטוחה שהיא תיכף תתחיל לבכות.
חשבתי שאולי אני אתן לירון לאכול את הכריך שלי ואגיד שסיימתי בעצמי אבל , הפחד הזה שאורה פתאום תבוא ותגלה שיתק אותי .
ירון בטוח היה יכול לאכול את הכריך שלי, הוא אוהב לאכול, בגלל זה הבטן שלו ממש גדולה.
כעת, הפירורים שלהם עפו עלי , ורציתי להגיד להם שיפסיקו כבר, כי עכשיו הכל עיצבן אותי, הרעש בחד, הצחקוקים של ירון וגלי, וידעתי שתיכף נצא לחצר ואני עדיין לא סיימתי את החומוס.

התוף מצלצל וכולם רצים בהמוניהם החוצה לכיוון הדלת. זרקתי את הכריך על הצלחת בכעס. הדמעות כמעט עלו. למה דווקא היום חומוס. אפילו עם גבינה היתי מסתדרת, גם עם גבינה צהובה…
עכשיו כבר החדר היה ריק וכולם בחוץ , שמעתי אותם. שמעתי את דנה ויעל הולכות לארגז חול ובונות ארמון גדול גדול, וינאי ואור משחקים תופסת. "אני אגיד אותך" שמעתי פתאום את לירון.
אורה מתקרבת ושואלת אם הכל בסדר, ואני מהנהנת. היא מלטפת את ראשי ויוצאת החוצה גם היא.
טובה מגיעה ומנקה את השולחן.
"יאללה ממי שלי" סיימי כבר, כמה זמן לוקח לאכול?".. היא עוברת עם סמרטוט ומנקה את השולחנות.
ואני , אני כל כך רוצה שהיא תסתכל עלי, ותגיד לי "יאללה ממי שלי, לכי לחצר, עזבי ת'חומוס הזה" ואני אחייך וארוץ בטיל לארגז החול ליעל ודנה שלי ואבנה איתן ארמון גבוה וגדול עם שער כזה שחופרים עם הידיים בפנים ועמוק.
אבל טובה ממשיכה לנקות עם הסמרטוט ובכלל לא מסתכלת עליי.