דמותך , פרק ראשון.

היי , התחלתי לכתוב ממזמן את הקטע הזה , זה היה אמור להיות סיפור בהמשכים. אבל אני לא יודעת אם אנשים יאהבו את זה , ולא ידעתי איך להמשיך את זה. אשמח אם תקראו ותתנו ביקורת בונה ואם כדי להמשיך , תודה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

זה התחיל בלילה סוער הוא הפשיט את בגדי באטיות ואני מנשקת לשפתיו הרכות והחמות.
נהנתי כל כך לנשק אותו. ניצבתי מולו עם תחתונים וחזייה בלבד , כל כך התביישתי להיות לידו חצי ערומה.
תמיד התקדמנו עד השלב של הורדת הבגדים ושם תמיד עצרתי למרות שתמיד ידעתי שרק איתו אני רוצה לעשות את הצעד הזה. ושאני סומכת עליו ויודעת שאני אוהבת אותו והוא אותי , התביישתי נורא הוא הביט בי במבטו החם והאוהב , העיניים שלו נצצו והבריקו מרוב אושר. הוא תמיד חיכה לזה זמן רב , פחדתי ששוב אני ייסוג אחורה ויהרוס את זה ושוב נריב , והוא צודק אנחנו כבר מלא זמן ביחד ואין לי ממה לפחד , הרי אני יודעת שהוא לא יפגע בי ולא יכאיב לי אף פעם.
הוא נישק לשפתיי וחיבק אותי חיבוק חזק ואוהב כמו שרק הוא יכל היה לתת לי. הבטתי בו מלאת שמחה , הוא הביט בי ואמר "אל תפחדי" והוריד לי באטיות את החזיה. מיד כיסיתי את חזי במהירות מרוב בושה , תמיד חשבתי שהגוף שלי אינו יפה במיוחד , פחדתי שהוא יראה ולא כ"כ יאהב.
הוא הזיז לי את הידיים ונישק אותי נשיקה קלה , הורדתי לו את החולצה. נורא אהבתי להסתכל עליו ועל הגוף שלו , גם שתמיד היה יוצא מין המקלחת הייתי נוהגת להתבונן בו שעות , היה צוחק ואומר לי "תפסיקי להסתכל עליי" הבטתי בו וליטפתי את גופו , הוא השכיב אותי בעדינות על המזרן שהיה על המיטה של החדר שלו , שעלייה היה מונח מלא פרחים ושוקולדים , כל כך נהנתי מההפתעה שהכין לי שחזרתי מהעבודה. הוא נישק אותי מלמעלה למטה והוריד לי את התחתונים שלבשתי. ברגע שהוא הוריד את התחתונים שלו כבר הבנתי שהגיע הרגע , ליבו פעם בחוזקה שכמעט ויכלו לשמוע את זה. 'בום בום' עכשיו הגיע הרגע שכולם מדברים עליו , הכאב האין סופי הזה אף לעומת זאת גם הרגש המדהים הזה שמגיע אחרי כמה דמעות וכאב קל. הוא הכניס את איבר מינו לשלי , דמעות זלגו על פניי הרגשתי את הכאב האין סופי הזה שכולם מדברים עליו , הוא הביט בי וניגב לי את הדמעות שזלגו על פניי ולכלכו את האיפור שהיה עלי. ראיתי איך הוא נוהג בזהירות ובאטיות איתי.
הוא נורא פחד שיכאב לי , כ כך אהבתי אותו ואת הרגע הזה בו אני בתוך זרועותיו , לפתע הבנתי שלא יהיה לי ממה לפחד שאי תחת זרועותיו של תומר , הרגשתי מוגנת תחתיו ונאהבת כל כך.
אהבתי כל כך את הנשיקות שלו ואת הליטופים שלו , אהבתי כל דבר בו. הוא נישק אותי וליטף את שערי "אני אוהבת אותך" לחשתי "אני שלך לנצח" השיב באהבה.
***
לכך לי כמה רגעים להתעורר מין הזיכרון היפה הזה. נזכרתי בפניו המדהימות ובנשיקותיו החמות שנהג לתת לי "אני מתגעגעת" צעקתי בבכי אך אף אחד לא השיב לי. רק ההד שחזר אחרי מין המערה , זאת הייתה המערה שלנו היינו יושבים בה ומביטים אחד בשני שעות.
לשם היינו הולכים כשעצוב לנו וכשבא לנו להתבודד. אני אפילו עוד יכולה להריח את הריח שלו חקוק כאן על הסלע הזה שחרטנו בו 'אורטל ותומר אוהבים אחד את השני' כמה צחקנו שכתבנו את זה לקח לנו שעות לחרוט את זה. הבטתי במערה והשבתי לעצמי "להתראות מערת הזיכרונות אני הלכתי" ויצאתי משם בבכי מר. ירדתי אל החוף והשתכשכתי במים הקרים שהיו בים ונשכבתי על החול לא היה אכפת לי להתלכלך , בשביל זה קיימת המקלחת , יכולתי לבכות שעות או לדבר עם עצמי להתפשט להתקלח כאן ואף אחד לא יגיע , זה המקום הסודי שלנו , אף פעם לא הבנו למה אף אחד לא מגיע לכאן זהו מקום מדהים , הים היה בצבע כחול יפה כזה כמו בסרטים והיו מלא עצים זה היה ניראה ממש כמו חוף אקזוטי.
***
"לא" צעקתי בבכי מייבב הרגשתי איך כל החלקים בגופי מתנפצים לאט לאט.
הוא הביט בי ולאט לאט נסגרו עינייו באיטיות. הוא הביט בי במבט האחרון שלו , ואז כיסו לו את העיניים. "אל תלך" אמרתי בבכי קורע לב , "תומר אל תלך" צרחתי.
הכרתי את תומר שנתיים לפני הצבא הוא עלה להכיר את ארץ ישראל ולהחליט אם להתגייס לצבא. הוא היה מאוד ציוני ואהב את ישראל את ישראל. כשהוא הגיע הביאו אותו לקיבוץ שלו שלנו למשפחה מאמצת לתקופה בו הוא ישהה בישראל וגם לתקופה של הצבא אם יחליט לחזור. ושם הכרתי אותו ובאותו רגע ידעתי שהוא שלי.
היה לו מבטא מצחיק כי הוא לא כל כך ידע עברית טוב , נהגתי לצחוק עליו אך גם ללמד אותו מלא דברים. הוא היה יפה תואר העיניים המדהימות היו בצבע כחול כמו הים ושערו היה ארוך למדי ויפה , צבעו היה חום בהיר.
"היי אני אורטל" זה היה המשפט הראשון שאמרתי לו
"היי אני תומר" אמר עם המבטא האנגלי המצחיק שלו. הינו מבלים שעות על גבי שעות ביחד , הכרתי לו את הארץ הינו נוסעים לכל מיני מקומות , הוא נורא אהב את הטבע ואת החופים של ישראל. כך הכרנו את המערה מחיפושים אחרי מקומות יפים , רצתי אחריו אחרי שהוא ברח מימני בצחוקים ואז מצאנו את המקום המדהים הזה את החוף הזה שבו נהגנו לבלות שעות.
הצחיק אותי שקראו לו תומר זה שם כל כך ישראלי , אך תמיד טען שההורים שלו רצו את השם הזה עוד מהתקופות בהם שהו בישראל.
"את רוצה להיות חברה שלי ?" שאל אחרי נשיקה קלה ומפתיעה שנתן לי על השפתיים , חייכתי אליו ונישקתי לשפתיו חשבתי שכך יבין את התשובה , אך שוב שאל "את רוצה ?" "כן" השבתי עם חיוך ענקי מרוך על פני.
ומאז אנחנו 3 שנים ביחד , 3 שנים מלאות אהבה , כבוד , חום , ושמחה , אך גם עצב. בערב ההספדה שלו בכיתי מלא , ההורים שלו הגיעו לארץ , הם רצו לקחת אותו לארצות הברית אך אני נלחמתי שיישאר כאן שיהיה לי על מה לבכות וגם תומר תמיד אמר לי "טוב לי בישראל אני רוצה להישאר כאן תמיד כאן לצידך ואם יקרה לי משהו לאור הציונות שלי אני רוצה להיקבר כאן".
לפתע הפתיע אותי מגע ידו של אדם נלחצתי לרגע והסתובבתי להביט בו.