ללא שם *1*

יצא לי ממש מוזר.. אבל אהבתי את זה :)

תחתי את עיניי לראשנה מהלילה שהתרחשה בו סופת ברקים חזקה כשנאבדתי בכפר.. הרגשתי באזיקים קרים על רגליי. מולי נעמדה אישה עם אף גדול וארוך, שמלה צמודה בהתחלה ונפוחה ברגליים , ונגמרת צמודה; אישה עם משקפיים קטנות ועגולות ושיער מרושל חלק וחום , מתבוננת בספר סגול ועבה. עצמתי את העייניי חזק שוב, ופתחתי אותן שוב, האישה נעלמה, ובמקום הופיע איש שמן וזקן, מחזיק בשעון עתיק. "סליחה, אדוני" הערתי לאדון . "נאבדתי בכפר כאשר התחוללה סופה חזקה בחוץ, כניראה נרדמתי איפשהו שם וקמתי כאן.." האיש הוריד את משקפיו , חשב קצת ואמר לבסוף: "דונה . ברוכה הבאה"
כאשר הגענו לבית פיטריה גדול , עם סלע ענק לידו , האדון פתח את השיחה והשחיל משפט ארוך: "דונה, את במטרוקלוסיה, ארץ רחוקה בצפון העולם . "
כאשר האדון הסביר לי מהי בעצם הארץ הזו , הבחנתי באישה שראיתי קודם לכן בהרבה מקומות בבית . התעמקתי בה כל כך , אשר שמעתי רק את הסוף של המשפט שהוא אמר: ".. כלומר שאם את רואה אישה משונה עם שמלה מוזרה, סימן שאת שייכת לכאן."
דמעות היו בעיניי : "איפה אני ?! לאן נעלמתי? אמאא ! אבאאא ! מיששהוו הצילווו "
________________________________________
מצאו אותה ליד פטריה וסלע גדול, שוכבת עם דמעות, צועקת בעיניים עצומות לגמרי כאילו ישנה, אך תלתלו אותה והיא לא הייתה מוכנה להתעורר. דונה נתקעה בארץ המוזרה, ולא יכלה להתעורר מהחלום .