שקופה – פרק 3

"אור" אבא צעק מלמטה "תתעוררי". התעוררתי בבהלה, אני לא יכולה לאחר ליום הראשון בבית הספר. "אוף זה לא קורה לי" אני מדברת לעצמי בזמן שאני מנסה להתארגן הכי מהר שאני יכולה. אני פותחת את הארון ולוקחת את הערימה של הבגדים שהכנתי אתמול בשביל היום הראשון בבית הספר. אני עדיין לא מאמינה שאני עולה לכתה ט'. טוב עזבו כתה ט' אני לא מאמינה שגל אחי הגדול עולה לכתה י', זה בית ספר חדש התחלה חדשה איזה כיף. "אור תתעוררי" אבא צעק שוב וקטע אותי ממחשבתיי. "אני ערה, אני ערה תפסיק לצעוק". אני מתלבשת מהר מסדרת את השיער יורדת למטה לאכול משהו כי הבטן שלי לא מפסיקה לקרקר. "סוף סוף החלטת לקום" אומרת לי אלה, "היה נחמד עם גם היית מעירה אותי שאת התעוררת" אני אומרת לה בכעס "סיכמנו אתמול שתעירי אותי שאת מתעוררת". "סליחה שחכתי" היא עונה בקול תמים. "יאללה בנות שלא תאחרו" אבא מזרז אותנו ואנחנו מתכוננות ליציאה. "תמר את באה?" אלה שואלת. "כן רק שנייה" תמר ענתה בזמן שהיא אוכלת את הביס האחרון בכריך ומתכוננת גם היא ליציאה. "בהצלחה היום" אומרת לנו רונית ואנחנו יוצאות לדרך. "אתן מאמינות, אנחנו כתה ט' " אומרת אלה בהתלהבות. "כן אני לא מאמינה איך החופש הלך כזה מהר" עונה תמר בקול עייף. אנחנו מגיעות לתחנה בדיוק שהאוטובוס עומד לעזוב. "כרטיסים בבקשה" אומר נהג האוטובוס בקול קשוח ועצבני. אנחנו מוציאות את הכרטיסים ועולות לאוטובוס. "אוי לא, זה לא קורה לי" אני אומרת בעצבנות, "מה קרה?" שואלת אלה "אור אל תגידי לי ששחכת את הכרטיס שלך בבית", "אני חושבת שכן" אני עונה וממשיכה לחפש בתיק. "זה בסדר, תחייב אותי" אמר נער שהיה מאחורי בתור, לא זיהיתי אותו אבל אני חושבת שהוא בערך בגיל שלי, נראלי הוא ילד חדש. יש לו שיער שטני חלק, הוא שחום והעיניים שלו, ואוו לא יכולתי להוריד את המבט שלי העיניים שלו הם כל כך יפות בצבע ירוק טורקיז. "באמת שאתה לא חייב לעשות את זה" אני אומרת לנער עם העיניים היפות, "לא זה בסדר, תוכלי להחזיר לי יום אחר" הוא משיב ונותן לנהג את הכרטיס. "תודה" אמרתי לו, "שטויות" הוא אומר ומסמן לי להתקדם כי הילדים מאחוריו כבר התחילו ממש להתעצבן. אני מתקדמת ומתיישבת ליד אלה. "מי זה?" אלה שואלת בסקרנות "חתיך". "אין לי מושג מי זה, אני חושבת שהוא חדש" אני עונה "באמת חתיך", אנחנו צוחקות ואני מנסה לאתר איפה הוא התיישב. "אז, שאלת איך קוראים לו?" אלה לוחצת עליי. "לא" אני עונה, "ולמה בדיוק את מחכה" אלה שואלת ודוחפת אותי לכיוונו שזה שתי כיסאות מלפנינו. "בסדר, בסדר אני הולכת" אני קמה מהמושב ומתקדמת לכיוונו. "אפשר לשבת?" אני שואלת אותו ושוב מתהפנטת מהעיניים היפות שלו. "כן, בטח" הוא עונה ומזיז את התיק שלו כדי שאוכל לשבת. "אתה חדש, נכון?" אני שואלת אותו, "כן, עברנו לכאן מלפני חודש" הוא עונה, "ואיך פה?" אני מתעניינת. "נחמד" הוא עונה "באיזה כתה את?" הוא שואל אותי. "אני ט'7,ואתה?". "אני לא בטוח כל כך" הוא עונה ושנינו צוחקים. "לא נתנו לך דף או משהו שכתוב בו באיזה כתה אתה?" אני שואלת. "כן" הוא עונה ומוציא מהתיק שלו דף של בית הספר. "לא כתוב פה איזה כתה, כתוב רק את המחנכת" הוא אומר לי ונותן לי את הדף, בדף רשום שהוא עם מיכל חורש. "אתה עם מיכל חורש, זה ט'8" אני אומרת לו. "נחמד" הוא אומר "איך קוראים לך?". "אור" אני עונה. "לי קוראים עומר" הוא אומר. "עומר, שם יפה" אני אומרת לו והוא מסמיק. עומר נראה ילד ממש נחמד וביישן. הגענו לבית הספר, ההסעה עצרה וירדנו מהאוטובוס. התקדמתי לכיוון בית הספר עם עומר ופתאום מישהו משך אותי מאחורה….