שקופה – פרק 2

כל החבורה הזאת שמסתובבת עם תמר נקראת "המקובלים" אני לא חלק מהמקובלים ואני ממש שונאת את המילה הזאת, "מקובלים" זה סתם מילה שמגדירה מישהו בלי לדעת מה הוא באמת חוץ ממצבו החברתי., אני פשוט לא אוהבת להיות איתם, כמובן שחלקם דווקא ממש נחמדים ואני יכולה להתחבר איתם אבל כשתמר לידם הם הופכים למגעילים כמוה. אני לא יודעת מה אבא שלי בכלל מוצא באמא של תמר, רונית, היא בדיוק כמו תמר, חושבת שכולם צריכים לעשות בשבילה דברים. באמת שאני לא יודעת למה הם התחתנו. רונית גם לא אוהבת אותי ואת האחים שלי, שאנחנו אצל אבא היא לא מתייחסת אלינו. שהם רק הכירו אבא גר בתל אביב איפה שאנחנו גרים אבל אחרי כמה חודשים שהם היו יחד אבא ורונית רצו לעבור לגור יחד, רונית הציעה שהם יקנו בית בצפון אבל הוא יתנגד וכך גם הילדים שלה נועם ותמר, בסוף היא ויתרה והם קנו בית גדול בתל אביב בשכונה החדשה. ממש שמחתי שאבא לא עבר לצפון, כי יש לי חברה ממש טובה שקוראים לה מאיה וההורים שלה גם גרושים, אבא שלה התחתן עם מישהי בצפון והוא עבר לגור איתה, ומאיה עכשיו כל סוף שבוע צריכה לעשות נסיעה של שעתיים כדי לראות את אבא שלה. זה מבאס. אני ממש שמחה שאבא לא גר צפון. לפעמים זה מגיע למצב שאני לא רוצה ללכת לאבא שלי יותר. בגלל שאני שם אני מרגישה עצובה, מדוכאת ולא שייכת. דיברתי על זה עם אלה, אחותי התאומה, היא אמרה שהיא לא מרגישה ככה ושהיא לא יודעת למה אני כל כך נגד רונית והילדים שלה. היא אומרת שאני כל הזמן חושבת רק על איך להיות אומללה ואיך לשנוא אותם שלפעמים אני לא רואה את הצד הטוב שלהם. חשבתי על זה כמה פעמים, שאולי תמר לא כל כך גרועה שהיא בלי כל החבורה שלה. אני לא יודעת, זה פשוט נורא קשה לי בעיקר שאלה לא בצד שלי. שאלתי גם את גל, אחי הגדול, מה הוא חושב על רונית והילדים שלה, הוא אמר שנועם הבן הבכור של רונית והוא דווקא מתחברים והם חברים למרות שנועם גדול מגל בשנה. זה רק אני מרגישה ככה? אולי באמת אני הייתי עסוקה כל כך בלכעוס שלא שמתי לב שאולי תמר לא כל כך רעה אחרי הכל. שאולי היא דווקא יכולה להיות ילדה נחמדה שאפשר לשבת ולדבר איתה וזה נחמד. אולי הייתי כל כך עסוקה בתדמית שלה בבית הספר וחשבתי שהיא גם ככה בבית? אולי לא, אולי תמר היא כן כמו שאני חושבת שהיא. אני חייבת לתת לה לפחות עוד הזדמנות.