האגם

אני נופלת. אני נופלת וצורחת.
אני נופלת לאגם, ופוגעת במים, הכאב. המים הקפואים דוקרים את עורי כמו סכינים. אני לא מסוגלת לחשוב, מרוב קור, מרוב כאב. המכה הוציאה את כל האוויר ממני, אני מנסה לשאוף אוויר ובולעת מים, נחנקת. הכאב מפלח את גופי, ממלא אותי, מקפיא כל כך. אני רוצה לצרוח אך לא עולים אלא בועות מפי. הראש שלי כואב, אני לא מסוגלת לחשוב, רק על הכאב והסכינים שהמים הקפואים נועצים בי בכל רגע….

הכל הפסיק, איני מרגישה דבר חוץ מכאב בחזי. הכל מסביבי ירוק, הכל שקט. כל כך רגוע. ואיך שאני נופלת מטה אל החשיכה שמתחתי אני נזכרת, אני נזכרת למה אני כאן. בגללך. ואני לא כואסת. בסך הכל נתת לי דחיפה, לעשות את מה שהיה נעשה. ובליבי, בזמן שהחשיכה בולעת אותי, אני מודה לך.