כל – כך….

אני לפעמים חושבת ,
כמה לב באמת יכול להכיל.
ועוד בכל – כך הרבה שנים,
בכל כך הרבה זמן .

ואם היה לכולנו את האומץ להגיד
ולא להסתיר ,
מה באמת היה קורה כאן ?

דמעות מלוחות בצבעים
ואבק של כאב ,
כמה הלב יכול לסבול?
כמה הוא יכול באמת ?

אני שואלת ,
את התשובות אולי אמצא ,
בתקופה אחרת של זמן.
ופתאום זה נראה לי ,
כל כך רחוק מכאן .

אני יודעת שיש לי חיים ,
אני יודעת שזה כמעט הכל .
אבל אהבה ,כמו שאומרים,
ממלאת עולם גדול.

ולפעמים גלים של אכזבה
ובדידות ועצב ,
מגיעים לחיים ממש בקצב .
מסחרר ,
עליות וירידות בלי הפסקה ,
מישהו יכול להסביר לי את הנקודה ?

אז אני כותבת ,
מוציאה ממני את ה כ ל.
זה עובר מידי פעם ,
כי נמאס כבר לשאול .
את השאלה החוזרת ,
שיושבת על קצה הלב .
את השאלה שדוקרת ,
ומוציאה לפעמים כאב.