המשך לסיפור הראשון שלי..
התעוררתי על הרצפה, במקום חשוך ולא מוכר.
לא הבנתי מה אני עושה במקום הזה.
ניסיתי להתרומם, וגיליתי שאני קשורה.
מה אני עושה כאן? ניסיתי להיזכר, ואז כל הזיכרונות מאתמול חזרו אלי.
איך רצתי, איך נפלתי, איך הרדימו אותי, הכול!
אבל מי זה היה הבחור בעל הפרצוף המוכר ומאיפה אני מכירה אותו?
זה היה הדבר היחיד שלא זכרתי.
ניסיתי לגלות איפה אני נמצאת אבל לא ראיתי דבר.
ניסיתי לרחרח, אולי זה יעזור לי..
היה באוויר ריח בשרי כזה, בשרי שרוף..
"איככ" חשבתי בלב, אני לא סובלת בשר.
החל מ.. בערך כל החיים שלי, אני צמחונית.
"מי אתם ומה אתם רוצים ממני?" צעקתי בשיא כוחי "תשחררו אותי כבר!".
כבר כמעט התייאשתי, ואז האורות נדלקו בפתאומיות.
הבחור בעל הפרצוף המוכר עמד ממש מולי.
האורות הציקו לי בעיניים.
מיצמצתי כמה פעמים, ואז התרגלתי.
"את לא זוכרת אותי ליאן?" הוא שאל אותי ברכות.
הקול שלו..
זה היה כל כך מוכר לי שכמעט השתגעתי..
ולפתע, זה הפציע בי.
"רועי?".
סוף הפרק!
המשך יבוא!
הכל תלוי בתגובות.. :)
תגובות (8)
מושלם!
לא בדיוק הסגנון שאני קוראת, אבל מהמם!
אני קוראת דברים קצת יותר מפורטים..
עדיין, זה מעלף!
תמשיכי!!!!!!!!!
זה מהיר מידי, לא מפורט ואין תיאורים.
האמת, זה מזכיר לי ספר שאני קוראת עכשיו..
קוראים לו "המקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה".
אותו סגנון כתיבה..
דווקא לדעתי בתור הקדמה זה יפה !
תמשיכי!
אלו הפעמים הראשונות שאני כותבת..
ותאיליה, אני מכירה זה אחלה ספר..
חתולת ספרים, קראתי את הסיפור האחרון שלך, ויש לו בערך אותו סוג כתיבה..
נויה, יש הבדל בין אבסטרקטיות בכתיבה לבין חוסר בפירוט. הקטע שכתבה חתולת ספרים היה אמור להיות אבסטרקטי יותר בשביל להדגיש את המשמעות, לעומת המחסור בפירוט בקטע שלך שמעיד על בלבול קל וחוסר ידע לגבי הכיוון הרצוי. ניסית להכניס בסיפור מספר מאפיינים דומיננטיים של דמויות (כמו הצמחוניות), אבל במקום להתחיל ליצור דמויות בעלות משמעות יצרת קנבאס לבן שעליו כתם צבע קטן ובלתי מובן. למרות זאת, אם תפתחתי את הדמויות, העלילה ואת הכתיבה בכלליותה, אני יכול לתאר לעצמי כי תוכלי ליצור קטע נאה וטוב.
בנוסף לכך, תאיליה, "המקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה" לא ממש דומה בסגנון כתיבתו לקטע זה. הנרטיב אומנם נמצא בגוף ראשון, ונכון שהדמות מציינית דברים שהיא לא מחבבת תוך כדי ההתקדמות, אבל ב"מקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה" דברים אלו מצויינים בהקשר שאינו מיידי לדבריו ומחשבותיו של הדובר, אלא בעקיפין תוך כדי תהליך חשיבה. אם בסיפור זה הדמות חשבה: "יש פה ריח של סלאמי. אני לא אוהבת סלאמי.", אז ב"מקרה המוזר של הכלב בשעת הלילה" הדובר יחשוב ויציין את הפרטים מהסביבה תוך כדי נימוק מחשבותיו על דברים אלו.
-אורי
אורי אם לאשמת לב אני שיניתי את זה אז תקראי עכשיו ותגידי מה אאת חושבת