לפגוש אותם – פרק 13 ( 1D )

התחלנו לרוץ לכיוון היציאה מהיער אבל עצרתי אותנו באמצע "מה קרה?" הארי שאל אותי בדאגה "אם עוד פעם הפפראצי יראו אותנו?" "אז מה יקרה?" "לא יודעת אני שואלת" "לא יקרה כלום, מה אכפת לך גם,הם סתם מנסים לחתת הרי הם לא יודעים כלום על הסיפור הזה, נכון?" "כע צודק" אמרתי והמשכנו לרוץ. עלינו על האוטובוס שמגיע הכי קרוב למלון וכשיצאנו ממנו המשכנו למעלית.
"חכי" הארי עצר אותי "עכשיו עושים הכל בשקט ו..עדיף שאני היה ראשון" "למה אתה?" "כי..אני לא רוצה שתפגעי" "נו מה אכפת לך" "לא קורל, זה לא כזה פשוט וקל" "תאמין לי שלי זה כן" "איך בדיוק?" הוא שאל ושם את ידיו על מותניו "כי אני יודעת לעשות את כל הדברים האלו" "מאיפה?" הוא התעניין "אני פשוט יודעת בלי שאלות"
לא סיפרתי לו כי עדיין אסור לי לספר, אני יכולה להישלח לעוד משימה למרות שאני כבר לא ממש שם, לאן? לפני שלוש שנים גילו אצלי מהירות תגובה מהירה ביותר.כשבדקו את הדבר הזה אחד השופטים היה אחד מראשי קבוצת עזמ"ה, מה זה? עזרה-לזולת-מאחורי-הקלעים, מה זאת אומרת? זה ארגון סודי כמו המוסד.
"טוב נו נוותר לך" הארי אמר "אבל בתנאי אחד, תני לי נשיקה" "נו אין זמן לזה עכשיו" אמרתי ולקחתי לו את היד, "לא!" הוא עצר ושילב ידיים כמו ילד קטן, "טוב נו קרציה" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי, "עכשיו אפשר להמשיך?" שאלתי, והארי ענה בקול ילדודי עם חיוך רחב על הפנים "כן".

עלינו במעלית לקומה הזאת, היא באמת נראתה ישנה ומוזנחת. השטיחים היו אדומים/חומים קרועים על הריצפה, העציצים היו יבשים,בצד המעלית נרשמו כל מיני דברים, הקירות מקולפים ומלוכלכים שלא נדבר על התמונות שהיו שם.
חיפשנו את החדר שרון שלח אותנו אליו ודפקנו על הדלת, לפתע הרגשנו יד על הכתף והסתובבנו בבהלה
"מי אתם?" שאל אותנו ברנש מגודל שהיה שם, "אה..אנחנו.." גימגמתי "אה..גג גדול?" אמרתי בשאלה, "כן במה אני יכול לעזור לכם?" הוא שאל "שתשחרר את כל מי שנמצא בפנים" הארי התפרץ "את כולם? אבל חשבתי ש-" "כן את כולם בלי שאלות" הארי קטע אותו, הוא נראה ממש עצבני באותו רגע "אוקי" הבריון אמר והרים את ידיו לצורת כניעה.

הוא פתח לנו את הדלת בעזרת מפתחו וביקשנו ממנו להשאיר אותנו דקה לבד. אני חושבת שהם לא ידעו שאלו אנחנו כי כשנכנסנו נייל קפץ מבפנים ואמר "ישש מקדימים היום את הארוחה", "על מה הוא מדבר?" שאלתי את הארי והוא כתשובה הרים את כתפיו כסימן ל'לא יודע' "יש לי רעיון איך לעבוד עליהם" הארי לחש לי "תראי"
"שקט כולם! לא אוכל ולא מקלחת!" הוא קרא בקול של מפקד "עכשיו אתם קמים ועומדים פה בטור אחד אחרי השני, אנחנו קושרים לכם את העיניים ואסור לכם להתנגד אחרת זה לא היה טוב" אני התחלתי לצחוק בניסיון לעצור את עצמי והארי מייד אחרי "קומו" הוא קרא.
הם קמו ונעמדו בשורה(עם הגב אלינו), שמנו עליהם את כיסוי העיניים והוצאנו אותם מהחדר ומהמלון,ובעזרת מונית גדולה שהארי הזמין נסענו אליו הביתה (הארי).

הושבנו אותם על הספות בביתו ושמנו לב שנייל ומאיה מחזיקים ידיים." הארי תראה תראה" לחשתי לו והצבתי לעברם " די,אני ממש מאושר!" הוא קרא בקול סנובי "לא באמת, אני ממש שמח" הוא חזר על עצמו.
"עכשיו אנחנו משחררים לכם את הידיים" הארי חזר לקול המפקדי "וכשנגיד לכם כולם ביחד יורידו תכיסוי עיניים שלו" . "חכה חכה, יש לי רעיון" אמרתי בלחש והלכתי לעבר החצר האחורית שלו,לקחתי שני רובי מיים ובהם מיליתי מיים.
"אוקי מוכן?" אמרתי לו בזמן שאני מביאה לו תרובה "חעחע כן!!" "3..2..1 תורידו תכיסוים!" הם התחילו להוריד אותם ואנחנו לא ביזבזנו זמן והתחלנו לירות לעברם. זאין התחיל לצרוח על השיער שלו, נייל בכה שם, לואי התחבה מאחורי ליאם שניסה כל פעם להזיז את לואי חזרה לפניו, מאיה הייתה עם נייל וניסתה להרגיע אותו ולא לתת למיים לפגוע בו ואוריאן ברחה אל מאחורי הספה.
כשנגמרו לנו המיים אני והארי התחלנו לצחוק, הם כולם הסתכלו בבת אחת לכיוונינו והתחילו לצרוח עלינו "תגידו אתם משוגעים?! מה קורה פה?! אז מי חתף אותנו!? אתם תחננתם הכל?!.." ועוד שאלות בנושא.
אני והארי צחקנו עליהם. "לא אני לא מאמין! נשבע לכם אני ישבור אותכם!" זאין עצר והתחיל לרדוף אחרי הארי בבית "קורל את מתה!!" אוריאן התחילה לצרוח והיא רדפה אחרי,ומיד אחריהם כולם. רצנו במעגלים עד שהגענו אני והארי לאותה נקודה בחצר, אני ניסיתי ללכת שמאלה והוא ימינה וכך כמה פעמיים בלי לזוז לשום מקום עד שכולם הגיעו אלינו אוריאן ונייל לקחו בקבוקי מיים ושפכו עלינו בלי היסוס וכל השאר לקחו מיים ממקומות אחרים וגם עשו זאת, ואני והארי? פשוט חיבקנו את עצמנו יחדיו כגוש אחד

לפתע הרגשתי ידיים מושכות אותי מהארי ולהפך, אלו היו הבנים שלקחו אותנו בידיהם "3..2..1 זרוק!" הם צעקו וזרקו אותנו לתוך הבריכה שהיתה בחצר שלו. הארי התקרב אלי ושאל אותי אם אני צריכה עזרה ועניתי עם הראש לשלילה. הוא התקרב אלי וחיבק אותי, הוא התקרב אלי יותר ויותר ונישק אותי, כן בפה.