אל תשכח…

אני לא יודעת כמה זמן ירד הגשם עד שהוא הפסיק, אני לא יודעת כמה זמן בהיתי בך, וליבי נכמר.
לפעמים אני מתחילה להאמין שאני בכלל לא מכירה אותך, שאותם רגעים, רגשות שחיווינו היו רק בגדר חלום.
אני מתחילה להאמין למציאות העכשווית, בה אתה יושב עם חבריך וצוחק בקול גדול בצד, מציאות בה אתה לא מבחין בי בסביבה, מציאות שבה אני עוברת לידך במסדרון ואתה לא מפנה את ראשך לאחור, להביט בי, רק עוד קצת.
ואני מרגישה כל כך פתטית עכשיו, אני מטביעה את דמעותיי המלוחות עם המבול הזך היורד מן השמיים, מטביעה מבול של רגשות בטיפות עגולות בריח של חורף.

לפעמים אני תוהה אם אתה זוכר בכלל שאני קיימת, שאני זאת אותה אחת עם השיער החום שהצמדת לאפך בשביל להסניף אותו, אותה נערה עם לב פועם, אותו היית מרגיש כאשר היית נצמד אליי, ומסרב להרפות, אותה נערה עם השפתיים המלאות שהיית מנשק בלהט בלילות מסתוריים.
אתה בכלל זוכר איך זה מרגיש להיות לידי? אני זוכרת את אמירות שהיית אומר בלחש לתוך אוזני, רק כדי שאני אשמע, ש'איתי אתה מרגיש בבית'.
ועכשיו שאני מביטה בך מהצד אתה לא נראה הומלס כל כך, אלא גר בוילה מפוארת.

אני תוהה לפעמים אם אתה מצטער על כל מה שהיה, כמוני. כי כל מה שהיה כלא היה מעולם, וכל הדברים המדהימים שהיו נידפו ברוח הקרירה ורק תחושת העזיבה הותירה בי צלקת.
ועכשיו נותרתי ריקה ומשותקת, נאחזת בתקווה קלושה שאולי אתה אכן זוכר.
אז בבקשה אל תשכח אותי,
אל תשכח אותנו.

עכשיו אני מנחשת שאני צריכה 'להמשיך הלאה' או ללכת על פי כל מיני סיסמאות למיניהם שחברות שלי אומרות לי, להסיט את מחשבותיי ואת ליבי ממך.
אבל איך אני אמורה להמשיך כשאני עדיין אוהבת אותך?!
זה כמו לנסות בכוח להרחיק מגנט ממגנט, כי גם כשאתה מצליח, תמיד יש מתח באוויר, מתח שאפשר להרגיש אותו.
אומנם הלב שלי לא עשוי ממגנט, הוא בנוי מתאים, רקמות, ודם…דם אשר חשבתי שזורם בעורקיך, מזין אותך כל יום ויום.
אז אתה לא נראה לי חיוור, וגם לא נראה לי כל כך חלש.
להפך, אתה נראה יותר טוב מתמיד, וכל כך בא לי לקלל אותך.

אני לא יודעת איפה טעינו בדרך, כי אם הייתי יודעת הייתי לוקח פטיש ומסמר והייתי מתקנת ולא היה אכפת לי כמה מאמץ זה היה דורש, כמה זמן…העיקר שבסופו של דבר תהיה שלי.
אתה יודע כמה קשה לי להתייחס אליך כ'שלי' בלשון עבר?!
האהבה שלנו היא כמו שיר מעצבן שמתנגן לך במשך כל היום ואתה לא מפסיק לחשוב עליו, ובסופו של דבר, בסופו של יום אתה לומד לאהוב אותו עם כל הפגמים.
אתה לא יכול לשכוח אותה,
ואם אתה רוצה אני יכולה להזכיר לך על ידי תמונות, מזכרות, מכתבים והקדשות,
אם אתה רוצה אנקר את הלב שלי ואתן אותו לך, ואז תראה איך בין מגע ידיך,
הוא פועם שוב.