S.H.I.E.L.D.פרק 7 (ארוך במיוחד)

הקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלי.
אני מרגיש את ההבנה ממלאת אותי, אחריה נחישות. אני נעמד בכאב, ומחניק אנקה. "לאן אתה הולך?" רון שואל אותי. "להציל את נייט" אני אומר, אלכסיס נעמדת מולי, "עד לפני חצי שעה היה לך כדור בכתף!" היא צועקת. "כן אני יודע, הייתי שם. יש כאן פואנטה?" אני מרים גבה, קיילה נעמדת ליד אלכסיס, פיה קפוץ במורת רוח, לעזאזל כמה שהיא דומה ללונה. "מיילס שב. אתה לא הולך לשום מקום, אנחנו נביא אותך על הבסיס ונצא להחזיר את נייט." אני מחכה רגע לראות אם היא רצינית "לא. אני בא איתכם, אני המנהיג של המשימה בהזאת ואתם לא תוכלו להתמודד אם הפסיכים האלה לבד." ואז אני מבין שאני נשמע מגונן מידי, "אין לי כוח להציל גם אותכם" אני מוסיף. רון מחייך חיוך עצוב, ונעמד לצידי. "רון אתה לא חושב שהוא צודק נכון?" אלכסיס שואלת "אולי זה נשמע מטורף, אבל ריי באמת אמור להיות המנהיג שלנו, ואני בוטח בו." ליבי נצבט כשאני שומע את שמי הפרטי נאמר בנימה כזאת של הערצה, אף אחד לא דיבר אלי ככה מאז… למה כל דבר בילדים האלה מזכיר לי את האחים שלי?! לא יתכן שהם עד כדי כך דומים?! אני מביט בקיילה, היא אפילו לא נראית כמו לונה. השיער שלה מתולתל ויחסית קצר. אבל משום מה אני לא יכול לחשוב על משהו אחד שאני מסתכל אליה. אלכסיס אמרה שמלמלתי את השם של לונה שהייתי מעולף. אם הייתי רואה את הסממנים האלה על כל אחד אחר הייתי אומר שהוא פשוט מחפש סיבות לדבר איתה. אבל אני לא יכול לחזור על לונה על ארבע. לא אחרי שהיא עזבה ככה…
"מיילס?" אלכסיס שואלת. "רגע מה?" אני נשמע מבולבל, :"אמרתי שגם אני מסכימה איתך" היא מחייכת, ואז קורה דבר מופלא. דבר שאולי לכל מי שלא מכיר אותי כמו שצריך, או מי שלא קורא את המחשבות שלי, יראה נורמלי לחלוטין. אני מחייך חזרה, אבל זה לא חיוך של לעג, או צחוק, או חיוך מאולץ, אני מחייך אליה חיוך חם דואג ואמיתי. חיוך שהיה שמור עד עכשיו רק ללונה. קיילה מחייכת גם היא, למרות שהיא מנסה להראות לא-מרוצה, גם צב ים עיוור יכל לראות שהיא מחייכת חיוך אמיתי. "כולנו הולכים למות נכון?" היא שואלת. "סביר להניח" אני מושך בכתפיים, משום מה כולנו צוחקים.
"ווקי תורך! יש לך איזה שהוא שמץ של מושג לאן הם לקחו את נייט?" אני שואל. הוא מגרד באחורי ראשו. "הם אמרו משהו על שיקגו… רחוב מיין 246…" הלב שלי עוצר לשנייה. שיקגו, שם הדירה של לונה. "איפה השארת את המכונית?" אני מנסה להחליף נושא במחשבותי "ממש פה ליד, אחרי שהם… אתה יודע, קיבלתי את השיחה מקיילה שאמרה לי לבוא לכאן ברגע זה. אתה יודע, כי במכונית יש ערכת עזרה ראשונה ו-" הוא עוצר שאני מניח את ידי מול פניו "לא ביקשתי את סיפור חייך" אני אומר. רון משפיל את מבטו והולך למקום שהוא כנראה השאיר בו את המכונית, נחמד להיות מרושע שוב, ממש התגעגתי לזה מאז שהמשימה הזאת התחילה…
במהרה אני רואה את המכונית השחורה, ומתאפק לא להרביץ לרון שאני נכנס למושב שליד הנהג. קודם זו הייתה מכונית גדולה ויפיפייה של B.M.W אבל רון דפק אותה בכל כך הרבה מקומות שאפילו היצרן לא היה מזהה אותה. אלכסיס מתיישבת במושב הנהג. "אתם יודעים שזה לפחות חמש שעות נסיעה כן?" קיילה שואלת. "תלויי מי נוהג…" אלכסיס מחייכת חיוך ערמומי ולוחצת על דוושת הגז עד הסוף.

וכך. תוך שעתיים וחצי אנחנו בשיקגו ושמחים שאנחנו חיים. "אני לא יודע לנהוג?! כמעט נכנסת בחמש משאיות שונות!" אני צועק, אלכיסיס רק מושכת בכתפיה ומתחילה לחפש את רחוב מיין ב G.P.S
אנחנו ממש קרובים לבית של לונה, היא גרה ברחוב קרייג 354, לא ששיננתי את הכתובת שלה או משהו… "אתם יודעים נולדתי בשיקגו…" רון אומר. אלכסיס מושכת בכתפיה "אני נולדתי ברוסיה" היא אומרת. "כן, יכולנו לנחש…" אני מסובב את ראשי לעברה והיא ותנת לי מכה בראש "אני נולדתי בני יורק. אבל עברתי לפני שנתייים בגלל… משהו שקרה." קיילה מספרת, כולם מביטים בי. "אני נולדתי באוהיו*" אפילו רון מסתכל אלי במבט ספקני "מה?!" אני שואל "אתה לא נראה כמו מישהו מאוהיו" אומר רון "גם אין לך מבטא דרומי…" כל כך מתחשק לי להרביץ לו כרגע " לא כל מי שנולד באוהיו הוא Red Neck* ותסמוך אלי, היה לי קשה להיפטר מהמבטא, הצלחתי בגיל 8. ואיך אמור להראות בדיוק מישהו מאוהיו לדעתך רון?" אני שואל, הוא נלחץ טיפה "אתה יודע, בלונדיני כזה… שזוף… אולי אם כובע?" הוא מגמגם. "תיארת את אח שלי כרגע" אני אומר, שיט! עכשיו הם ישאלו על קנת'! למה אני חייב לדבר כל כך הרבה! "יש לך אחים?" רון שואל. אין דרך לצאת מזה, אני פשוט אתחמק באלגנטיות "כן. ארבעה" זה לא נורא, כל עוד אני לא מזכיר ששלושה מהם מתים. "ואו! ואתה הכי קטן?" הוא ממשיך "הבכור" אני מתקן אותו. "אתה יודע קראתי איפושהו שדווקא האחים הגדולים יוצאים הכי אחראיים? במיוחד עם יש הרבה אחים קטנים. ואז הם נורא מגוננים. אבל במאמר פסיכולגי אחר שקראתי היה כתוב שכמעט תמיד האח או האחות הגדול הכי קשורים לאח הכי צעיר, במיוחד עם מדובר במשפחה שבה קשה לתת לכל ילד את תשומת הלב שהוא צריך ואז האח הגדול מתפקד כהורה ו-" רון כנראה שם לב שאף אחד לא מקשיב לו. "לונה הזאת היא אחת מהאחים שלך?" אלכסיס שואלת. למה הילדים האלה כל כך חטטנים?! "כן. היא הכי קטנה…" אלכסיס מביטה בי במבט מלא חמלה. יכול להיות שמלמלתי עוד דברים מתוך העילפון שלי? יותר פרטים על לונה מאשר השם שלה? "טוב נראה לי שאנחנו קרובים…" אני מנסה להחליף נושא. "אתה צודק…" קיילה ממלמלת ואלכסיס עוצרת ליד ביניין בטון רעוע. וכולנו קופצים מהמכונית. רגע לפני שאנחנו נכנסים אני עוצר את כולם. ומסמן בידי חצי מעגל, ועל הגב של אלכסיס, קיילה, ורון. הם מבנים וכולנו מתפרצים פנימה עומדים בחצי סהר עם רובים שלופים.
המראה אכן מזוויע, אפילו הלב שלי מחסיר פעימה. אבל בכלל לא בצורה שאתם חושבים.
שם נייט עומד, מתנשף ורועד, עם אקדח ביד. ומסיבו פזורות מעגל גופות.
ידיו של נייט מגועלות בדם.