שירים

אני מתיישבת על הכסא, על הבמה הקטנה והשחורה, קהל של אנשים מסביבי, אני מניחה את הגיטרה על ברכיי, מוכנה לפתוח את פי.
אבל העניים של כולם נעוצות בשלי.
אני קופאת…
עוצמת את עייני, אולי אם לא אראה את הקהל, אוכל לשיר בלי הפחד.
ידיי נחות על הגיטרה השחורה שנחה על ברכיי, והתווים פשוט מתנגנים.
מנגינה שקטה מתחילה להדהד בחלל הבר הקטן בו אני מופיעה, וקולי מתחיל מיד להדהד בשירה יחד עם המנגינה השקטה.
שיר שאפילו לא חשבתי לבצע התחיל לצאת מבעד לשפתיי, שיר שתמיד הזכיר לי את העבר.
וזה לא משנה כמה עוד נותר בי כוח, שירים מזכירים לי פנים שאולי הייתי רוצה לשכוח.