הטוב והרע.

היא התחילה לרוץ במהרה. בדרך היא שתלה פרחים, יסמין וורד. היא ידעה שאין לה מספיק זמן, אך היא הייתה חייבת. כל מה שיעצור אותו יעזור.
היא ריססה בושם בריח טוב באוויר, ובשנייה מהירה היא צבעה את הקירות בוורוד. היא קישטה את המקומות שבהם עברה בחיוכים ולבבות. כשהיא יצאה החוצה היא הגדילה דשא, דשא ירוק שבא עם פרחים ושיחים.
היא החייתה ציפורים, יעלים, צביים, ועוד הרבה חיות צמחוניות ואוהבות טבע. היא ידעה שהן לא יחיו המון זמן, אך עדיין הייתה בה התקווה.
בין השמיים היא פתחה את השמש, שהאירה את כל המקום. היא יצרה המון עננים והיא צבעה את השמיים בכחול. את הירח היא גירשה משם, שלא יבוא מעולם.
היא שתלה עצים ירוקים, עצי תפוזים, עצי תפוחים, עצים של פרות. היא גם השאירה בקרקע כמה עלים בצבע ירוק, חום וצהוב. שנתנו את ההרגשה הטבעית.
אך הריצה לא הפסיקה. זה לא נגמר. היא יכלה עוד, אבל היא לא ידעה כבר מה. היא התנשמה בכבדות, כוחותיה אזלו ממנה. היא עדיין המשיכה לצבוע את השמיים, להראות את השמש, לשתול פרחים ועצים. אך תקוותה החלה להיכחד. החושך הגיע, הצמחים נבלו. השמים שחרו והירח חזר להגיע. הקירות נצבעו בשחור, הקישוטים כבר נעלמו. כל מה שהיה מסביבה כבר נבל, והיא ידעה שבקרוב גם היא תנבל.
היא שמעה את הצעדים מתקרבים. את יללות הזאב ונביחותיהם. את השקט המפריע, הגורם ללב לדפוק בלי הפסקה.
שיערה כבר התפרע, בגדיה נקרעו בייאוש, נעליה הגבוהים בעקבים התלכלכו. היא מעדה בלי הפסקה, ופנייה נעשו חיוורות. היא לא הייתה מוכנה לזה. היא עדיין אחזה בכוחותיה, אך הן לא הצליחו לעזרה. השחור המשיך להיצבע וריח הבושם שריססה התחלף בריח סירחון.
"תלך מפה! אתה מפריע לעבודתי!" היא צרחה בייאוש. היא לא ידעה נגד מי היא נלחמה, אך היא ידעה שהוא אכזרי.
"זה תפקידי להרוס לך. אני רוצה להשתלט עלייך. רק תפתחי, רק תרוויחי מזה." הקול היה נשמע אפרורי וערמומי, בלי טיפת טוב לב.
"לעולם לא! אני רוצה לעשות רק טוב לעולם."
"זה חבל, כי את כבר לא יכולה."
והוא הגיע. היא לא הספיקה לראות אותו, היא התעלפה מחוסר כוחות. היא גם לא קמה שוב, היא נשארה מעולפת לתמיד.
לפחות עד שהיצר הרע ישחרר אותה.