כמה חשוך העולם
נמאס לי לחכות לאור.
ליום בו הכול יהיה טוב יותר.
בעיקר משום שהחיים כול הזמן
מגיעים ומראים לכם אחרת.
הם מראים לכם כמה חשוך העולם.
כמה לא הגיוני למצוא בו מעט שלווה ומנוח.
אבל לא,
אני קמה כמו הפתיה הכי גדולה בעולם
וממשיכה לקוות.
ממשיכה להאמין.
אבל לא הפעם.
הפעם העולם שבר אותי סופית.
הפעם, הכול היה יותר מידי.
הפעם לא היה לי כוח לקום.
הפעם, פשוט נשארתי על הרצפה.
תגובות (2)
זה באמת סיפור יפה , ורק שתדעי ,
אני למדתי מניסיון חיים , שתמיד צריך להאמין , לקוות לטוב ,
אם אתה בשפל , ברצפה , תתעודד בכך שהדרך משם הי רק למעלה
כתיבה יפה , תמשיחי לכתוב .
מרגישה מעט הזדהות…
אהבתי מאוד