הירח במלואו, והעטלף במעופו-6?

וויל בדיוק יצא ליום הלימודים השני שלו. אני חייב להודות שלשלוח אותו לשטח מגודר ומלא בני אנוש יחד עם ערפד הוא הדבר האחרון שאני רוצה לעשות. אבל אפילו אם וויל לא יודע את זה. הוא חזק. מאוד. והערפדית לא יודעת מהו. החשש העיקרי שלי הוא שוויל ישתגע לגמרי. זה כבר קרה בעבר. ובפעמים האלו הייתי שם לעצור אותו. אני עדיין לא מצליח להבין למה השליטה שלו כל כך… זעירה. התאוריה שלי שזו עוד תוצאה עקיפה של מה שג'ק אולל לו. אבל אני לא אומר לו את זה. הדבר היחיד שוויל צריך זו עוס סיבה לכעוס על ג'ק. הוא היהאבא נוראי. ובעל נורא עוד יותר. ולילי… היא בן אדם כל כך מדהים. הייתה. לפני שהיא נעלמה. וויל המסכן נשאר לבד. ללא אב או אם. חבל שלקח לי כל כך הרבה זמן למצוא אותו… הזמן שהוא בילה לבד שינה אותו. וויל אף פעם לא ממש הספיק להיות ילד. כבר מגיל אפס הוא היה צריך להגן על לילי ועל עצמו. מפני ג'ק. הלוואי שלא הייתי כזה פחדן. שלא הייתי מפחד מג'ק יותר מידי בשביל לעזור להם. במקום זה נאלצתי לבוא רק שג'ק לא היה בבית. שהוא יצא ל"נסיעות עסקים" למשך שבועות. לא אמרנו את זה. אבל כולנו ידענו שבנסיעות האלה ג'ק בוגד בה. הוא אף פעם לא באמת אמר ללילי במה הוא כובד. רק שהוא עובד בהיי-טק ולא יכול לספר לה יותר מזה. אני עדיין זוכר את היום שראיתי את ג'ק בפעם הראשונה. אני ולילי כבר היינו ידידים טובים. כבר אז ידעתי שאני אוהב אותה. היא סיפרה לי שהיא יוצאת עם מישהו. ואז היא הכירה בינינו. ככה וויל ולילי חושבים שנפגשנו. אבל אנח הכרתי את ג'ק מתקה אחרת בחיים שלי. תקופה שאני מנסה לשכוח. וויל חושב שאביו לא ידע דבר על העל-טבעיים אבל הוא היה מעורב בעיניין הרבה לפני כן. אולי הוא היה אנושי. אבל בהחלט הכיר הרבה מזדאבים. וגם ערפדים. "סמל ביירון" הוא לחש לעברי שלילי לא השמעה. אני עדיין יכול לחוש ברעד שעבר בי למשמע השם הישן שלי.