הילד האחרון
קר בפנים, קר מדי,
אל תכנסו, לא כדאי,
השד שבתוכי נושך,
בועט, שורט ומושך.
החשכה בעיוורון,
והדבר האחרון,
השנאה שבלבי,
היא מה שיהרוג אותי.
קר בפנים, קר לי גם,
קר בקיץ, קר בים,
כי כשעצוב בלב,
החורף לא עוזב,
טיפות מטופפות על החלון,
כמו דמעות שזולגות,
מהילד האחרון,
שעומד בצד. הוא שוב לבד.
קר בפנים, קר מדי,
אל תכנסו, לא כדאי,
הסכין כל כך קרובה,
אהרוג את מי שבא.
שנואים הבאים, רוצו מהר,
מי שיכנס, הביתה יאחר.
חורף, דם ודיכאון,
בלבו של הילד האחרון.
תגובות (4)
וואו. זה כל כך…
אני חסרת מילים היום, וחסרת מנוחה. אם אתה שואל, אחותי נפטרה היום לפני 4 שנים.
דיכאוני ופגוע.
ממש כמו ילד מבוהל שנמצא ביער לבד ולא יודע מה לעשות, אבל בכל זאת צריך לחבק אותו כדי שיתחמם..
אהבתי מאוד. כתוב ממש יפה
וואו.. אני ממש יכולה להזדהות עם זה. כתיבה מקסימה ומילים פשוט מכשפות, אני נורא אוהבת את זה.
וואו. זה מדהים, ומשקף באמת את זה (לדעתי) שהילדים של הדור הזה הם לא באמת ילדים.
הם איזה עיוות שלהם שנוצר בידי העולם האכזר.