אני תקועה בתחתית

"אני יודעת שעדיין אכפת לך" הוא לחש אל עבר גבי.
"ברור שאכפת לי" רציתי לצעוק עליו,
אך ידעתי שזה לא יעזור.
"אני הרי אנושית בסופו של דבר" הוספתי, והסתובבתי לעברו.
"אני יודעת שרצית להאמין, שאני איזו כלבה חסרת רגשות שלא אכפת לה מכלום,
אבל, בשביל להאמין בזה תצטרך לשקר לעצמך"
סיננתי לעברו, אך לא העזתי להסתכל עליו.
"אם כך, למה?" הוא שאל בלחש.
ידעתי על מה הוא מדבר, אך פשוט לא ידעתי מה לענות לו.
"משום שנמאס לי" אמרתי לו,
"נמאס לי לנסות לגרום להכול לעבוד"הוספתי והרמתי מבט אליו.
"נמאס לי להאמין, שכול זה, יכול להשתפר" עיניו היו נעוצות בי,
ונראה כי איבד את יכולת הדיבור.
"אני מניחה, שפשוט הפסקתי להאמין, שיכול להיות טוב יותר"
אמרתי
"הגיע הזמן להודות בעובדה, שאני נמצאת בתחתית"
הוא נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו, אך לא בטוח מה.
"ושאין מצוא מפה"אמרתי ודמעה יחידה זלגה על לחיי
"אין באפשרותי, לא לעלות ולא לרדת" חיוך עצוב נמתח על שפתיי.
"אני פשוט תקועה בתחתית"