המוות

הרגשתי את אצבעותיו הקרות.
הוא מלטף את עורי ולוחש שוב, ושוב את שמי.
הוא נוגע בכול אבריי ופושט את בגדיי.

כבר אין לי כוח להילחם
אני רואה בעיניו מבט מרחם.
אני מרגישה את נשימותיו על עורפי
כשידיו עדיין על גופי.

אני נופלת לזרועותיו.
הכאב מסחרר
והקור גובר
אבל בפנים הכול בוער.

מגיעה לסף שבירה
ואין נתיב בריחה
פולטת צרחה.

הוא אותי עוטף
את נשמתי הוא קוטף
הוא לא נותן ללכת
מרגישה איך לבי קר כמתכת.

כבר לא קר לי
כבר לא כואב
אני נופלת לתהום
רואה את החושך, החושך היתום.