חיוך אבוד.
צחוק מהדהד, שמיים בוהקים,
חיוך עגמומי, החיוכים נפסקים,
מתהלכת במבוך, לגמרי אבודה,
שריטות על גופי, אני חבוטה.
כאבים ומלחמות, צעקות וצרחות,
כאב שעוללתי, כבר חסרת כוחות,
לצדי אין חבר, רק אני, לבד.
שריטה במוח, כמו כתם על בד.
אני משוגעת, אני נעלמת במבוך,
בין חדרים, מסדרון אינסופי וארוך,
אין מפה, משוטטת בחוסר ידיעה,
רק שאלות, מופיעה פתאום חידה.
צלקות ושריטות, הכאב המתוק,
סכין חדה, אותי מתחילה לחנוק.
מסדרונות בלי סוף, חדרים עצומים,
אבודה בתוך עצמי, מוצפת איומים.
תגובות (10)
אני העליתי היום חמישה פרקים (אני אשתמש בזה הרבה) אז בבקשה תפסיקי כתוב שירים מדהימים ותמשיכי את הסיפור של ניאו!
תמשיכי לכתוב שירים מדהימים, אני נהנית לקרוא אותם :)
אני רוצה שהיא תמשיך, אבל קודם שתמשיך את הסיפור של ניאו!
תודה רבה!
ונטע.. אני אנסה לעלות ביום ראשון או שני. או אפילו מחר (:
יש! מחר אני אעלה עוד הרבה פרקים, אני מבטיחה. (אני מנסה לשבור את השיא החדש שלי)
ואפ אפ אפ – לא קראת לי קירסי (אסור לשכוח, אני לא יודעת איפה את גרה…)
XDDDDDDDDDD
קירסנטע.
המףףףף…. אין לי כוח. שיהיה, תקראי לי ככה.
קירסי קירסטע
טוב, טוב, לפני שזה יתדרדר:
כולם. לקרוא. לי. קירסי! בבקשה! (לבקש יפה לא יעזור, נכון?)