דקירות מהדפים

זה מרגיש כאילו דקרו אותי
עינו אותי וגרמו לדמעות לזלוג
ואחר כך הותירו את לבי
שבור ומרוסק מרוב תלאות.

ידי נעה לסתום את הגניחות
רק אני שומעת את מטר הקללות
ואני ממשיכה לרפרף בחוזקה
נשארת בשביל לראות מה קרה.

זה נמשך ונמשך, וכנראה לעולם לא יפסיק
הטלת עליי כישוף ואז שחררת אותי לתמיד
אך כל הזיכרונות יישארו כבולים אליי
ואף ירעו לי בחלומותיי.

שמעת? שמעת את זעקות הכאב?
למה לא עצרת את זה?
ועכשיו מישהו כבר מת
תן לי להרגיש שוב מלאה
אך נראה שינקת ממני כל אהבה.

אני לוחשת לעצמי
האפלה סביבי רוחשת
אני רוצה להאמין שזה דמיוני
והיא כבר עוטפת
ואף אחד לא יעזור
כי הנה אבד לו האור האחרון.

בוהה בתקרה
שוכבת כך בתקווה
עד שיבוא אדם אחר
וישיב לי את דקירות הכאב.