אין אפשרות להתחבא – מסע שתים – פרק שלוש

ניק היה זה שתקף ראשון. הוא ניסה לדקור את ארס, אבל הוא תפס בקת החרב שלו ואם ניק לא היה עוזב אותה היתה נכרתת לו היד.
ארס צקצק בלשונו. "לא יפה. רק רציתי להגיד שלום."
קיירו נהם. "מה אתה באמת רוצה?"
"אני לא רוצה כלום. זאוס שלח אותי, הוא לא רוצה שתעלו על הרכבת."
"למה הוא פשוט לא מפוצץ אותנו וזהו?" שאל רוב.
ארס חייך. "למה אתה שואל אותי כשיש כאן בת אתנה?"
"אתה סתם מנסה לעצבן אותנו. זה לא ילך לך." אמרתי.
"אה, באמת? נראה לי שאת די עצבנית."
ניסיתי לשלוט ברצון שלי להרביץ לו. זה אפילו לא באשמתי, זאת ההילה שלו.
"תן לנו לעבור, ארס." אמרה אילנה.
"ולמה לי לעשות את זה?"
"כי ככה אתה לא תחטוף." אמר ניק.
"למעשה, אתם אלא שתחטפו. עכשיו כשמרנה לא תפתיע אותי כמו קודם."
"אנחנו עדיין – " התחלתי, אבל בהנפת יד הוא העיף ופגעתי בשלט "ברוכים הבאים לאוהיו". שדה הראייה שלי האדים.
"מרנה!" קרא ניק. הוא רץ אלי, ומירנדה הזיזה אותו הצידה שנייה לפני שארס הוציא לו את הלב.
"מרנה תסתדר, בינתיים לך יש בעיה קטנה." הוא אמר.
ניק רתח מזעם. "נראה אותך. הפעם אין לך סיכוי."
ארס נקש באצבעותיו וגדל עד לגובה של חמישה מטרים. "מה אמרת?"
"מה ששמעת!" ניק טיפס על ירכו והגיע לכיס הענקי של המכנסיים הצבאיות של ארס. הוא המשיך להתקדם עד שהגיע לצוואר.
הוא עמד לדקור, אבל ארס תפס אותו והעיף אותו בלי להסתכל אפילו.
ניק! רציתי לצעוק, אבל לא יכולתי להזיז כמעט כלום.
שנייה לפני שניק פגע ברצפה זרם מים סחף אותו אלי, משאיר אותו משתעל ומשתנק.
ג'וש הוריד את ידיו, והמים חזרו לג'ריקן שהוא סחב איתו. "עכשיו תורי."
הוא קפץ והצליח לדקור את ארס בבטנו. ארס ניסה לתפוס אותו, אבל הוא העיף מטח מים לפרצופו. ארס חזר לגודלו הקודם ונפל.
ג'וש רץ אלי ואל ניק ועזר לנו לקום.
"איך הצלחת לשלוט במים, היכולת הזאת אבדה לך, לא?" שאל ניק.
ג'וש משך בכתפיו. "נראה לי שאבא שלי רצה גם שנצליח להביס את זאוס."
מירנדה הביטה בארס ששכב מעולף, והפעם לא בזכותי. "אולי כדאי שנלך לפני שהוא יתעורר?"
הנהנתי. רצתי עד לכביש הראשי וכולם אחרי ותפסתי מונית.
"לאן אתם רוצים, ילדים?" שאל הנהג.
הנחתי יד על חזהו של קיירו לפני שהתנפל על האיש. "לתחנת הרכבת הקרובה. אנחנו צריכים רכבת ללוס אנג'לס."