חשוך בחוץ

הסתכלתי החוצה מבעד לחלון,הכל היה חשוך בשמים לא היו כוכבים וגם לא ירח לבן…רק חושך,חושך מוחלט.כשהסתכלתי לאופק לא ראיתי דבר.רק חושך ראיתי בשתי עיניי.המשכתי להסתכל אבל זה היה כבר אבוד הכל היה פשוט חשוך.לא משנה כמה קיוויתי ופחדתי באותו רגע כלום לא השתנה.ובדיוק כשבהיתי אל תוך החשיכה נשמעה נקישה בדלת,נקישה מפתיעה.הלכתי לעבר הדלת פתחתי בלי לחשוב,ולא ראיתי כלום היה רק חושך…הרגשתי בדידות הרגשתי בלבול.לא הפסקתי לחשוב למה הכל נעלם זה לא הפחיד אותי רק דיכא אותי.המשכתי לחשוב ולחשוב,ועוד פעם בדלת נשמעה נקישה,הפעם רצתי לדלת עם הרגשה של סקרנות לגלות מי זה.לא היה אף אחד רק החושך הקודר רק החושך האפל…כל מה שעטף אותי זה רק מחשבות רעות מה קרה לכולם האם זה הסוף?הלכתי עוד פעם אל החלון הפעם עם מבט אחר של דיכאון.היבטתי סביב וכלום לא היה ועוד פעם בדלת נשמעה הנקישה הפעם פחדתי לא הלכתי,לא רצתי ניסיתי להתעלם…אבל הדפיקות לא הפסיקו,ניגשתי אל הדלת ושמעתי רק קול,קול רם וצלול שבא כדי להציק."השמש לא תעלה,והירח לא ישוב…הכוכבים כבר נפלו,והאנשים נעלמו כל החיות ברחו מזמן לא נותר שום סביבה רק אתה והבית שלך,אתם היחידים עם כל הסיוטים אתם לעולם לא תצאו מכאן".הרגשתי בודד והתחלתי לטרוק את הדלת בחוזקה.לא הרגשתי כבר עצוב הרגשתי כועס הרגשתי שאני רוצה להרוס!התחלתי לשבור ואת הבית לחרב ופתאום גם הוא נעלם….כל מה שנשאר זה רק אני בסביבה הזאת…אני יושב על כלום,ומתבונן בכלום.אני לא שומע דבר ואין כבר טעם בכלל,אני לא מרגיש דבר כל הרגשות שלי הלכו מזמן….