רק רוח שנושבת בין העצים- קטע על החיים שלי.

הלוואי שיכולתי לתאר במילים מה אני מרגישה בכל רגע נתון. אבל אין מספיק מילים כדי לתאר את ההרגשה שלי, אבל זה לא יזיק לנסות…
אני מרגישה כאילו מישהו אוכל אותי, קורע אותי לגזרים מבפנים,
אני מרגישה שהפחד משתלט אלי, גורם לי לחשוש מדברים לא הגיוניים
אני מרגישה שאלי להסתיר, שאסור לי לספר מה אני חושבת
אני מרגישה שאלי לחייך, להגיד שהכול בסדר.
אני מרגישה שאני לא בסדר, שאני פשוט מקולקלת
אני מרגישה שאני הולכת להתפרק, לפרוץ בבכי קורע ולא להפסיק לעולם
אני מרגישה שאני חייבת לשמור על חזות בריאה, כדי שלא ישאפזו אותי.
אני מרגישה שאלי להסתיר את הדמעות, לבכות בשקט על תוך הכר
אני מרגישה שאני רוצה להתקפל, להסתתר בחושך לנצח
אני מרגישה שאני מפחדת יותר מידי. מכל דבר.
אני מרגישה שאף אחד לא מכיר אותי באמת, כי אף אחד לא שואל, או כי אני מפחדת לספר.
אני מרגישה שאם מישהו רק יגע בי, אני אתפוצץ.
אני מרגישה שאלי להתגונן, להכחיש אם אומרים שאני דיכאונית
אני מרגישה לא חשובה, שלאף אחד לא אכפת ממני
אני מרגישה בלתי נראית, לא יותר מרוח שנושבת בין העצים, צועקת לתשומת לב, צעקות שלא שומעים

אם הייתם שואלים את כל אחד מהילדים שבילית את שש וחצי השנים האחרונות במחיצתם חצי יום כל היום מה אני. הם היו עונים חכמה, אוהבת חיות, יצירתית, חכמה, אוהבת יצירה, אוהבת חיות, חכמה, חכמה חכמה. אם מישהו היה שואל אותי הייתי עונה
כותבת, משחקת, מציירת, מדמיינת, דיכאונית, חושבת, מוזיקלית, חסרת טקט, אוהבת ששומעים אותה, שונאת מגע, אוהבת להיות בחברתם של אנשים מעטים שבאמת אכפת להם ממנה, צינית, פסימית, אוהבת מוזיקה, רומטיקנית, אוהבת קצת קיטשיות, מתנשאת, שחצנית, מניפולטיבית לפעמים, מפנטזת, מרחפת, שונאת את מקצועות הליבה אבל מדענית מושבעת, אוהבת תאטרון ואומנות, ליברלית, אתאיסטית, לפעמים גזענית באופן בלתי מודע, רוחנית, מאמינה באסטרולוגיה, היפרית, דו-קוטבית, מתמכרת בקלות, שונאת שמחבקים אותה חוץ מאנשים מאוד מסויימים, קשורה מאוד לאבא שלה, מתחברת טוב אם אנשים שמעולם לא פגשה, אך לעולם לא תוכל להתחיל קשר אם מישהו שהיא כבר מכירה הרבה זמן. מתאהבת בשנייה, חוזרת בה אחרי שתי שניות בתשעים ותשע אחוז מהמקרים, ובאחוז הנותר היא מנסה לרמוז בעדינות במשך שנים עד שהיא מוותרת. רוצה תשומת לב אבל מפחדת להשיג אותה.