לפגוש אותם – פרק 11 ( 1D)

~יומיים לאחר מכן~
התעוררתי, אבל אני לא יכולה לצאת מהמיטה, אני לא מפסיקה לחשוב על הבנים, על חברות שלי, אחותי שבטח דואגת ועלינו.
"מה קרה את ככה כבר כמה דקות?" הארי אומר שעיניו עדיין עצומות "לא סתם, מחשבות" אמרתי "אני יוצאת קצת החוצה לנשום אוויר"
אני עומדת לצאת מהמיטה והארי תופס בידי "חכי" הוא לוחש "אני רוצה גם לבוא איתך, לא יצאנו מהבית הזה עד עכשיו" "בטח שלא יצאנו, פחדתי שהם יראו אותנו אבל עכשיו כבר נמאס לי להיות כלואה כאן" "ככה גם אני חושב" הוא הוסיף.

יצאנו מהבית עם ידיים משולבות זו בזו ובידי השניה סלסלה כדי לקטוף כמה פירות ביער "I remember years ago someone told me.." הארי התחיל לזמזם "וואי אני אוהבת תשיר הזה"אמרתי עם חיוך רחב "כן?! גם אני" "חעחע סוףסוף משהו משותף" אמרתי "למה סוףסוף? יש לנו הרבה" הארי אמר,עצר את הליכתנו ולקח אותי לשבת על אבן גדולה שהיתה שם.
"כי..אם היינו שונים לא נראה לי שהינו ביחד"הוא אמר "לא ידעתי שאנחנו ביחד" "טוב, עוד לא" הוא השפיל את מבטו עם חיוך לעבר הריצפה "אני רואה שאתה מחייך" "איך את יודעת?" הוא התפלא "הגומה הפלילה אותך" "שוב פעם היא" ונתן לעצמו כאפה "לא אל תרביץ לעצמך, לא כיף לי לראות אותך מוכה" "לא ידעתי שיש לי פיצול אישיות" "חח לא טיפשון, התכוונתי שאני לא אוהבת לראות אותך סובל" "באמת?" הוא תפס לי את הידיים "באמת" אמרתי בקול עדין. הוא כרך את ידי סביב צברו וקירב אותי אליו מהמותנים ככה שרגלי על רגלו מימינו, התקרבנו והתקרבו יותר ויותר

"הנה הם!!" שמענו צעקה ובמהירות סיבבנו את הראש לכיוונה, אלו היו שוב פעם האנשים לבושי השחור. הסתכלנו לאדם-אחד לשני-לאדם- אחד לשני "רוצ/ייי" צעקנו ביחד ומיד התחלנו לרוץ לעבר העומק
"התקנתי כמה מלכודות פה אתמול למקרים כאלו" הארי אמר לי "אז נשתמש בהן" אמרתי "טוב אמ..תעשי כאילו נפלת קצת לפני הגזע הזה שם ואני בינתיים ילך לשחרר אותה, ואל תשכחי:אסור לך לזוז משם, הוא צריך להיות בנקודה מסוימת" "אוקי אני ישתדל" אמרתי ,הוא נפרד ממני והלך.

"אאעע" צעקתי כשאני שכובה על הגזע. האדם התקרב אלי וכיוון לעברי אקדח. "תעזור לי בבקשה!"צעקתי בוכה (טוב שלמדתי לפני כמה שנים משחק) "אני לא יכולה להזיז את הרגל בבקשה" "חח איפה החבר שלך עכשיו" הוא ליגלג "לא יודעת, בבקשה אל תעשה לי כלום, אני אפילו לא יודעת למה אתה מכוון לעברי את האקדח" "את יודעת טוב מאוד" "באמת שלא! אני לא פגעתי במשהו אף פעם" "תתפלאי אבל כן!" "אתה יכול להגיד לי מה זה?!" "לא!!"הוא נזף "בגלל שאני אדם טוב אני ינסה לעזור לך לקום אבל את תבואי איתי" הבחור התקרב אלי והסתכלתי לעברו של הארי בין השיחים,הוא סימן לי בידו ואמר בלי קול 'לא' "לא לא לא,אני לא רוצה שתיגע בי" אמרתי במהירות "אז איך רצית שאני יעזור לך" "לא יודעת, אולי אמבולנס" "מאיפה אני יביא לך אמבולנס תגידי לי?!" "תתקשר, הרי אתה אדם טוב לא?" "אז אני מבין שאת הבדרנית בחבורה שלכם" הוא אמר בקול מלגלג "אז אני מבינה שאתה הזקנה בחבורה שלכם,מי אומר בימינו בדרנית?!" לחשתי לעצמי "מה אמרת?!" הוא כיוון לעברי את האקדח וטען אותו "לא כלום כלום" אמרתי בחשש ובמהירות "סתם צחקתי"
וווםםם הוא עלה למעלה בעזרת הרשת שהארי התקין ומידו נפל הרובה אל האדמה. הארי יצא מבין השיחים אלי ומיד הבחור הכלו אמר בקשר "בוס אני בבעיה פה הם יותר מתוחקמים ממה שחשבתי, הם תפסו אותי" שמעתי, אך לא מהקשר, "אל תדאג אני מאחוריך" וכמו שאתם לא יודעים יש לי שמיעה ממש טובה, אני שומעת דברים הכי קטנים ממרחקים. הסתכלתי במהירות לצד שמאל וראיתי שם אדם אחר, כנראה 'הבוס שלהם',מייד ניגשתי לרובה ולקחתי אותו כשאני מכוונת לכיוון אותו אדם שאני רואה באופק.