אני זוכרת/הזדמנות שנייה.

אני עוד זוכרת שאיבדתי אותך,
אני עוד זוכרת שרציתי הזדמנות שנייה,
כדי לנסות, הרי אולי הבין יותר,
אולי הבין יותר טוב,
אולי הפעם יקרה משהו שונה,
אך בחיים אין הזדמנות שנייה,
ואתה הלכת, באותה השנייה.

אני זוכרת שבכיתי,
כי חשבתי שתשנא אותי,
אני זוכרת שליבי פעם כשהתקשרת,
"אני רוצה להיפגש" אמרת,
קולך עדין ופגיע, כמו ילד קטן,
גורם לי להשתגע.

אני זוכרת פרחים לבנים,
וריחם היה כה מתוק ונעים,
וכשהגשת לי אותם וידינו נפגשו,
ידעתי שלא אאבד אותך שנית.

אני עוד שומעת צפצופים,
את אלה שאמרו לי שנפגעת,
אני עוד רואה דם על הפנים,
על הפנים שלך, הרכות…
אני זוכרת שרציתי באותו רגע להתמוטט,
לשבור להכל, לשכוח, לברוח,
אולי אפילו *לאבד את הראש מעט,
אבל … לא יכולתי, לא רציתי לאבד את מה שיש לי…

אני זוכרת את היום שאחרי,
את השבוע, את החודש שהיה הרבה יותר קשה,
אני זוכרת טיפות קטנות, שלא היה מי שינגב אותן,
אני זוכרת את ליבי השבור,
ההוא שלא הצליח להתאחות.

כנראה שהחיים באמת לא רוצים,
לתת לי הזדמנות שנייה.