המסכה שלי
כל שבוע מתאוררת למציאות הקשה,
אף אחד לא אוהב אותי כולם שמים מסכה
ההרגשה הזו: שכולם שונאים אותי
שוברת אותי מבפנים
אני לבד פה עם המראה מביטה ורואה
אותי במין אגדה .
המסכה הזו שנדבקה לי לפנים לא
יורדת והולכים לי החברים.
אחד אחרי השני מביטים לי בפנים
ורואים ילדת ריגושים .
ואולי הכל לא כמו שהוא נראה, אני סובלת
המון והיא שותה קפה . אבל אסור
לי להסגיר אותה כי אני רק ילדה קטנה
והיא המבוגרת עם האחריות הרבה ,
אז נכון החיים שלה קשים ואני לא אמורה
לשבת על הקרשים והכל בכוכבים וזה
לא עוזר שיש לי אחים כי במלא אף אחד
לא מקשיב אז אני לבד ואז לאט לאט הכל
מפשיר .
ואני רק חולמת שיום אחד בהיר מישהוא
יבוא ויציל אותי מהצרה שאני יושבת
בתוכה כבר כמעט 13 שנה .
ולאף אחד לא אכפת שאני ילה קטנה
עם רגשות שעל כל קללה רוצה לבכות
ואין מה לעשות .. אלא רק לחלום שמישהוא יבוא ויציל אותי מהקרשים….
תגובות (0)