רוחות ושדים

מיום ליום
זה הופך להיות קשה יותר ויותר,
לאט לאט
זה מחמיר.
פתאום אפילו קשה לך להביט בראי,
לפעמים את גם מאשימה את עצמך
שאולי בגלגול הקודם שלך
היית בן אדם רע.
ועכשיו,
מישהו שם למעלה החליט להתנקם בך.
ללמד אותך,
שתכפרי על הטעויות.

את מנסה לספר,
אבל כל מילה שיוצאת לך מהפה
גורמת לך להיחנק
את מתחילה לבלוע את המילים,
מנסה לנשום עמוק
לסדר את השורה בראש
ופשוט להגיד אותה.
להוציא אותה החוצה בפעם הראשונה בכל ימי חייך.

זה קשה לך,
במקום לדבר
את פשוט בוכה.
את מצפה שיבינו אותך,
שיסתכלו על העיניים העצובות האלה שלך
ופשוט יחבקו אותך.
אבל לא,
הם מביטים בך במבט מתנשא
הם בטוחים שאת רוצה קצת תשומת לב.
הרי את בגיל ההתבגרות…
זה כל מה שנערה רוצה בגילך,
קצת יחס. וזה הכל…

ושוב את מוצאת את עצמך
מתמודדת לבד עם הרוחות והשדים שלך,
אלה שחיים איתך מהרגע שאת פוקחת עיניים
ועד הרגע שאת עוצמת אותן,
הם לפעמים גם מפתיעים אותך בלילות..
בחלומות,בסיוטים.
את מנסה להתגבר,
אבל הם תמיד יהיו יותר חזקים.