מוחבאים בין הצללים
כואב בחזה,
הרגשת החמצה,
והבכי לא בא,
מתחבא מאחורי החומה.
והיד המושטת,
והחיבוק האוהב,
והנשיקה הרכה,
אותי ממיסה.
וליבי השותק,
פועם, בקול גדול.
ואני אז רואה,
חיוכים בצבעים,
ילדים משחקים,
עם בלונים לבנים,
חנויות עסוקות,
אנשים שחולפים,
ואנחנו שנינו עוד עומדים,
כשרגשותינו, לבדם,
מתחבאים בין הצללים הישנים.
תגובות (2)
זה כל כך.. אני לא זוכרת כיצד קראו למילה הזו. עדין ושברירי.. יפהפה. זה פשוט מדהים. הכתיבה שלך מקסימה, הרגשות שאת מעבירה דרך הכתיבה שלך.. אני מרגישה שאני נכנסת לראש שלך. אין לי מה לומר. זה פשוט מקסים, וכואב מעט.
הכתיבה שלך ממכרת. זה באותו זמן גם מסתורי, ומסתורי מוסיף המון לסיפור/שיר/קטע לדעתי.
תודה רבה :)