אמא יקרה! 1+2

פרק1
אני זוכרת שצעקתי "אתה לא אבא שלי!" אני לא חייבת לך כלום!
ואת אמא יקרה, רצית שאבקש סליחה.

אמא היקרה, יורדות הדמעות קשה לעצור אותן. קשה לתאר כמה כאב עובר בי בתחושה שהיית ישנה כל הזמן הזה, שלא שמת לב מה הוא עושה.
אבל כשהוא פגע בנו, בדברים היקרים שלך שמת לב לזה וסוף סוף התעוררת מהשינה העמוקה אחריה נרדפת ימים ולילות, שעות על גבי שעות.

מאז שהוא הלך, נעלם, אני יושבת לי בחדר ושומעת את זעקות הלב שלך שלא מצליח לנשום אמא יקרה, שהוא נאנח וגונח מכאב שקופסת הזיכרונות שלו עושה לו רע אבל הוא לא מצליח לזרוק אותה כי כל פעם היא חוזרת.

אני שומעת אותך נושמת עמוק כאילו את נחנקת אמא יקרה, איך שהדמעות שלך נמצאות במלחמה עם הלב שלך. אז היציאה היחידה שלהם היא דרך העיינים שלך, הם מטפסות ומטפסות ויוצאות כדי להציל את עצמן מהכאב, הבלאגן.

השכיחה בלב שלך מהדברים הכן חשובים הולכת וגוברת, את שוכחת מאיתנו, הדברים שלך, אלה שהולדת, אלה שגידלת. אנחנו כמו כמו ציור על נייר בשבילך אמא יקרה
ואת מנסה את כלל הדרכים כדי למחוק אותנו פשוט, מחק, טיפקס, מדבקות להסתרה.

הבית ריק,
הקירות דוממים,
אין צעקות אין שבירות,
אין בכי ודמעות,
יש רק דממה.

אמא יקרה, איני יכולה לשבת עוד בשקט כאשר אנחנו יושבים לנו לאכול ואת אומרת "אני לא רוצה, אין לי תאבון" ומרעישה עם אצבעותייך על השולחן, ובשבילי זהה נשמע כל כך חזק שהרעש כברר לוחש לי "תתעצבני, תתעצבני יותר!"

והלב שלך מוסתר במדבקות, מלא מדבקות כדי מה? כדי להסתיר את הכאב.
הלב שלך כל כך שחור מהכאב האפל שאותו כיסה, האפלה שמצאה לה למי להכאיב והשליטה את שטח הלב שלך במלחמה קשה נגד האושר, אבל ניצחה בזכות נקודות רגישות שלך.

הדמעות לא ויתרו, את זאת שויתרת!
חוסר השתיקה שלי נעלם מזמן. בא לי פשוט להגיד לך "אמא תתעוררי!"
תפתחי חלון, הלב שלך מריח כמו חתול מת!
אבל אז פתאום בא לך לישון ולישון, אני מפחדת שיום אחד לא תקומיי מהשינה הזאת
מזלי שלפחותת מהשינה הקודמת התעוררת.

אבל עכשיו את חוזרת לכרית הרכה, לשמיכה החמימה, למיטה הנעימה, ישנה והלב שצועק ממשיך להיחנק מבפנים. אבל הוא נאבק ונאבק ולא מוותר כמו שאת לימדת אותו, נכון אמא?
הרי לך יש כל כךך הרבה ניסיון בזה ואולי יבוא יום אמא יקרה ותביני מה אלה הדברים האלה שקיימים יחד איתך, מי אלה שיצרת, מי אלה שגרים איתך.
הם לא בעלי , חיים שלי , אהובי. הם לא מהאשליה המתוקה של האהבה כמו שהוא היה
אנחנו רוצים שתפנימי זאת וקבלי אותנו חזרה שאת הדף הזה יהיה בלי ניתן למחוק שיהיה עליו סיסמא קשה מאוד!

טוב אז נסיים אמא יקרה
אוהבים אותך נורא
מאיתנו הדברים ..
פרק2
אמא האם את ראויה לכינוי הזה ? האם התפקיד מושלם עבורך ?"אמא" זה בכל זאת מילה די גדולה ומלאה במשמעות ..
אני יודעת שאת דואגת ומראה אכפתיות לסביבה אבל
משהו בך מנתק אותך ממני אז
גם אם אני ינסה לומר מילה אני לא יצליח כי
את לא תקשיבי
את אף פעם לא מקשיבה לי
בגלל זה אני לא אוהבת להיפתח לידך
וברוב הבעיות זה עם בנים אז
אני טיפה מתביישת אבל אני לא מרגישה את
התמיכה הזאת כדי לספר לך מה קורה …
לפני כמה ימים קיבלתי סוף סוף ציון מעולה במבחן
צעקתיי לעברך "אמא ,אמא ! קיבלתי 95 בהיסטוריה"
כולי היתלהבות עם חיוך ענק וזוהר אבל את
מחזירה לי תשובה לא ממש מיוחדת ובעיקר לא מפתיעה
"יופי.. לכי תסתדרי את החדר שלך .."
כמה יאושש במשפט אחד
כמה חוסר אכפתיות !! זה מה שהורסס לי את הדיבורים איתך !
שאת מחזירה את התשובות שהכי הורסות בעולם !
אז אני הולכת לחדר וניסגרת בתוכו
ולך לא אכפת גם אם אניי באותו רגע יטרק את הדלת וישמע רעש ענק !
אכפת לך רק מעצמך תמיד מסודרת ונקייה
וצועקת עליי אם אני עושה משהו לא נכון
מאשימה אותי על טעות שלך !
אמא יקרה לפעמים אני מרגישה בניתוק הזה
משהו חזק ואיזשהיא השפעה של כוח בלתי מובן ..
כוח שרוצה רק בטובתך אבל נגד רגשותיי
הכוח שמפתה אותי לזרוק לך מילה על משהו חדש שקנית
ואז לחטוף אותה בעקיצה כואבת
ובמקום לעשות משהו נגד זה
אני נכנסת לחדר טורקת את הדלת ומתחילה בבכי ובצרחות
ואיך שאת מתקרבת אני מפחדת ובוכה !
תיראי לאיזה מצב הגעתיי אמא יקרה אני מרגישה מאוימת על ידך !
אני מפחדת להגיד מילה לא טובה לא במקום ואז
לקבל ממך צעקה מלאה יריקות !
הגוף שלי כולו רועד כרגע אמא יקרה ..
למה את לא יכולה להבין שאני לא מתגברת על דברים מהר ?
למה שאת טועה אני לא אשמה בזה ? ולמה בעיקר למה שכל פעם את צועקת עליי אני מרגישהה יותר מרוחקת ממך ואת הופך לי בדמיון למין "מפלצת" מפחידה ונוראית ? למה אמא ? למה ?!
סגורה לי בחדר לוקחת עוד נייר לנגב את הדמעות מחבק את גופי ..
וחושבת ליי אמא היא מושלמת ל"אמא" ?