המחשבות של כולם מילאו את ראשו, וכמעט פוצצו אותי, הם החלישו אותו. קמתי ממקומי והתקדמתי לכיוון הצל, ככול שהתקרבתי הרגשתי איך אני נחלשת. שמעתי מישהו קורא בשמי הסתובבתי ולא היה שם אף אחד, ובעצם כל הרחבה הייתה ריקה אבל בכול מקרה עדיין שמעתי את המחשבות של כולם והרגשתי שהם התגברו איך כולם נעלמו לעזאזל?. סובבתי את ראשי בחזרה על הכיוון של הצל אבל הוא נעלם. הסתכלתי מסביבי ופתאום הקירות התחילו להתקלף צבעם הפך אדום ופתאום כול המחשבות, וכול הקולות לחשו את שמי. רצתי לכיוון הדלת הראשית של בית הספר נסתי לפתוח אותה אבל היא לא נפתחה דפקתי אליה הכי חזק שאני יכולה אבל היא לא נפתחה שמעתי אנשים לוחשים בשמי אבל הפעם זה לא היה בראש שלי הסתכלתי מאחורי וראיתי יצורים מחרידים בגדיהם היו קרועים ומוכתמים בדם ובנוזל שחור וסמיך פניהם היו שרופות וחלקים מגופם היו מכוסים בתחבושות ובעיניים שלהם לא היו אישונים הלובן היה הדבר היחיד שמילא אותם רציתי לצרוח אבל לא הייתי מסוגלת הם התקרבו יותר ויותר.