להזכר? פרק 11 :)

"תודה" אני אומרת שרוי סוגר את דלתו
"על מה?" הוא שואל, מביט בי בשאלה
"על זה שאתה מכבד אותי, שאני חשובה לך, שאתה פה בשבילי" אני אומרת, והוא בתגובה נושק ברכות על שפתי

"זה מה שעושים למי שאוהבים לא?" הוא עונה לי בחיוך
"אתה רומז שאתה אוהב אותי?" אני אומרת, ולחיי מתלהטות
"לא" הוא אומר, ואני מביטה בו במבט לא מבין
"אני לא רומז שאני אוהב אותך, אני אומר את זה" הוא אומר, ואני מרכינה את ראשי במבוכה,
"מה?" הוא שואל, מנסה לפענח את מבטי
"פשוט…" אני אומרת, מנסה לנסח את המשפט בראשי
"פשוט?" הוא שואל, מחכה לתשובתי
"פשוט ש.. שאתה היית פה בשבילי כל הזמן הזה, גם אחרי שאמרתי לך שאני לא זוכרת אותך, וגם אחרי שאמרתי לך שאני צריכה זמן לעצמי, וגם עכשו" אני אומרת, אפשר להגיד שזה פעם ראשונה שאני מדברת ככה אל מישהו, כאילו, מאז שאני איבדתי את הזיכרון,
"לא מוותרים על אהבה" הוא אומר, ואנחנו ממשיכים להתסכל על הסרט,
"איזה יפה איזבל" אני אומרת, בוחנת אותו
"לא השתנת אה?" הוא אומר בחיוך
"מה?" אני שואלת, לא מבינה איך זה קשור
"זה המשפט הקבוע שלך, כל סרט שאנחנו רואים, אבל את יותר יפה מכולם ביחד" הוא אומר לי ונושק לי על לחיי
"אבל מה עם קורט? הוא חתיך אש, לא?" הוא אומר, ואני צוחקת
"וואי כל כךך!!" אני אומרת, רוצה לעצבן אותו קצת
"נכוןןן, רגעע, מהה?!!" הוא אומר, נותן לי מכה קלה ביד
"סתאםם, אהוב שלי חתיך אתהה" אני אומרת, והכתוביות של הסוף מרצדות על מסך הטלוויזיה,
אנחנו עולים לחדר שלי,
"בא לך ים?" הוא שואל, קוטע את השקט בקולו הנעים
"וואי כןן" אני אומרת בחיוך
"אז יאלה תתלבשי" הוא אומר
"אז אתה יוצא?" אני שואלת, מחכה
"לא" הוא אומר, מתמתח על מיטתי
"מה לא?" אני שואלת
"אני לא יוצא, נוח לי פה" הוא אומר
"אל תבלבל לי ת'מוח" אני אומרת, מסמנת לו לצאת
"נווו, מה אכפת לך?? גם ככה אני הולך לראות אותך עם בקיני עוד רגע, מה זה משנה?!" הוא אומר בחיוך מתחנן
"נו טוב… י'חופר" אני אומרת
אני מורידה את החולצה באיטיות, כדי לגרות אותו, הוא בוהה בי, מהופנט אפשר להגיד, אני מורידה את השורט, מושכת את הזמן, אני עושה כאילו אני עומדת להוריד את החזייה,
עינייו מביטות בי, מצפות שזה מה שאני יעשה
"פחחחחחח, חי בסרטט" אני אומרת, מוציאה אותו מהחדר שלי
"מהההה?! אבל…אבל רציתי לראותתת" הוא אומר לי מבעד לדלת, ואני צוחקת