לבד

לא משנה כמה אני יהיה מוקפת באנשים, לא משנה כמה אנשים יסובבו אותי.
ימלאו את חיי, ימלאו את היום יום שלי…
אני עדיין ירגיש כול כך לבד.
בודדה, אף אחד מעולם לא היה איתי, לא עמד לצידי.
אף אחד לא היה שם כשהייתי צריכה משענת לגב, אף אחד לא עמד שמה כדי לתת לי כתף תומכת כשאני צריכה לפרוק.
אף אחד לא שמה בשבילי, עבורי, וזה מה שעושה אותי לבודדה, חלולה.
וזה לא משנה כמה אנשים יקיפו אותי, יסובבו אותי, ינסו להיות בחברתי.
אני עדיין ירגיש כול כך לבד, טובעת לבד בתוך ההמון.
אבל אני מנסה שלא לאבד את התקווה, למרות שהכול אבוד כבר מההתחלה אני עדיין שומרת על טיפה של תקווה.
כי תקווה היא הדרך היחידה לגרום ללבי לא להישבר.