ZEX-מטרה 2

נכנסתי לאולם הגדול.ארבעה בוחנים ישבו
מאחורי שולחן,כל אחד מחזיק עט ודף נייר.
"קיירה גנטי?" שאל הראשון,והנהנתי.
"תתחילי בשלושה סיבובים סביב האולם" אמר השני,ולחץ על הסטופר.
התחלתי לרוץ,ואחרי שסיימתי הם התלחששו ביניהם.
"היא האחות שלו?" שמעתי את השני.
"כמה שיותר שכיבות שמיכה בדקה" אמר השלישי.
התחלתי לעשות כמה שיותר,וכשסיימתי,הם שוב התלחששו.
"עכשיו מתח" הוא הצביע על מתקן המתח.התקדמתי,ועשיתי לפחות 20 בחצי דקה.
"אלה היו לוסי ומימה ש" שמעתי את השני לוחש ואז מדבר בקול חלש יותר.
"כן,כן,מה נעשה?" לחש השלישי.
"ועכשיו תנסי לתת את המכה החזקה ביותר שלך בזה" הוא הצביע על כדור ברזל שהיה לידי.
עשיתי הטלת ברזל,ומקצה האולם זה נחת מולם.
"זה בדם שלה" לחש הרביעי.
"תודה רבה לך,אנחנו נהיה איתך בקשר" אמר הראשון.
יצאתי החוצה,מבלי להבין על מה הם דיברו.
למחרת היה יום שבת.פשוט רציתי לשכב על המיטה הנוחה,כש…
"מזל טוב!" אמא שלי התפרצה לחדר בהתרגשות."מה,מה?" שאלתי בקול עייף.שפשפתי עיניים,והיא קראה:"התקבלת לבית הספר לספורטאים!"
"אה באמת?" שאלתי בעייפות."את לא מתרגשת?" קראה אימי.
"לא,לא ממש.אני לא אלך לשם" פיהקתי,והסתובבתי על הצד.
"למה לא? זה בית ספר ממש מיוחד לספורטאים! את בטוח תתאימי לשם!"
"זה לא זה,אני פשוט רציתי ללכת עם נעמה,אבל היא לא רוצה ולא נעים לי" פיהקתי שוב.
פעמון הדלת צלצל."אני כבר אבוא" היא אמרה וירדה למטה.קמתי באי חשק מהמיטה,והלכתי לצחצח שיניים.
עדיין לבשתי את הפיג'מה הסגולה שנעמה קנתה לי.
ירדתי למטה לקחת ארוחת בוקר ולחזור לישון.ואז ראיתי אותו.
"קיירה! הרבה זמן לא התראינו!" הוא קרא.
הוא היה גבוה,עיניים כחולות עמוקות ושיער שחור קצר.היו לו עגילים כסופים על אוזן ימין,וצמיד סגול על ידו הימנית.
"שון!" קראתי המומה:"לא ראיתי אותך כבר ארבע שנים!"
"כן,הרבה דברים עברו עליי" הוא צחק."הדארי לעזאזל איתך,אתה מעצבן אותי יותר מהבוס!!" שמעתי קול של מישהו:"בשביל זה הייתי צריך לנסוע שלוש שעות?! קשה היה לך פשוט לקחת את המסוק?!"
"סקייבס תירגע קצת" הוא צחק.ואז השני נכנס לסלון,וקצת נרתעתי.
זה היה אותו בחור שהופיע ממש לפני שרוי מת.
"אני תכף אביא לכם משהו!" קראה אימי."בסדר.אכפת לך אם נהיה למעלה,קיירה?" הוא שאל.
הנהנתי בהסמקה,ועליתי למעלה במהירות.
העפתי כמה בגדים משני כיסאות במהירות.שניהם נכנסו,והזמנתי אותם לשבת על הכיסאות.
"וואוו וואוו,כמה זמן לא עליתי לחדר הזה" שון הסתובב בחדר בזמן שהשני התיישב על אחד הכיסאות.
"כן.פעם זה היה החדר של רוי" אמרתי בלחישה.
"מה קרה לו? הוא עזב את הבית?" שון שאל ולקח תמונה מהשולחן.
"הוא מת" לחשתי באיטיות."מה?" הוא קרא והסתובב אליי.
"רוי גנטי מת לפני ארבע שנים" אמר השני ונאנח."ידעת את זה?? למה לא סיפרתי לי??" שאלתי אותו.
"לא ידעתי שאתה מכיר אותו בכלל" הוא אמר.
"שון.למה…" התקשתי לסיים את המשפט:"למה באת?"
"הו כן,כמעט שכחתי" הוא צחק:"באתי לאחל לך בהצלחה!"
"בהצלחה? על מה?" שאלתי בבלבול."התקבלת לZEX! את יודעת,אני מקושר אליהם וקיבלתי רשימה מי התקבל,לא מזמן" הוא אמר.
"ZEX? זה הבית ספר לספורטאים?" שאלתי.
"ZEX הוא.." שון התחיל."הדארי!!!" צרח השני וקטע אותו.
"צודק,סליחה זה כמעט נפלט לי" שון צחק:"טוב,רק רציתי להגיד לך בהצלחה".
"זה אותו בית ספר שאתה התקבלת אליו?!" שאלתי מופתעת.
הוא הנהן."שם למדתי שלוש שנים עד לפני שנה שעזבתי.אני בטוח שאת תצליחי שם" הוא אמר.
"הרבה שינויים התרחשו בZEX מאז הפעם האחרונה שהיית שם" השני פנה לשון.
"בסך הכל שנה,סקייבס! לא יכול להיות שאנאל עשתה עד כדי כך בלאגן! מימה שומרת עליה!" חייך שון.
"אני לא יודעת אם אני אלך.אני לא רוצה לעזוב את נעמה" אמרתי.
"תסמכי עליי.את צריכה ללכת" הוא אמר בחיוך מקסים.
"הבאתי לכם קצת עוגה שנשארה במקרר!" נכנסה אמא שלי.
"מצטער,אני וסקייבס די ממהרים.אם הוא לא יחזיר את המכונית בזמן הקרוב הבוס שלנו יהרוג אותנו" התנצל שון:"נדבר בפעם אחרת.להתראות!" הוא אמר ויצא מהחדר עם הבחור השני.
הם שניהם ירדו למטה,ואני נשארתי במקום והבטתי בהם עוזבים.

"כמעט חשפת את הסוד של ZEX,לעזאזל איתך!!" לחש סקייבס.
"מצטער.אני לא מאמין שהיא הולכת לשם" חייכתי.הגענו אל המכונית,והיליוס חיכה בפנים.
"איך היה?" הוא שאל וניגב את האקדח שלו.
"מצויין.עכשיו בואו,אם לא נמהר לוסי תהרוג את ארת'ור ומיימון יהרוג אותנו" צחקתי.
"היי שון,מה עם הבחור ההוא שהגיע לשם לפני שנה?" שאל סקייבס והתניע את המכונית.
"לא יודע.כל סגל המורים פחד ממנו.נקווה שלא יהיו ממנו צרות" לחשתי והתחלנו ליסוע.